יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

הרימון - ספר שירה

ספר שירים חדש: "הרימון" מאת ד"ר עדה אהרוני





בספר השירים 'הרימון' מאת ד"ר עדה אהרוני, בהוצאת "חדרים", פרויקט ספרא טבא, כלולים שירי שלום בעלי עוצמה, שירי אהבה עמוקה, שירי קידום נשים ושירים בהשראת חיילים ישראליים במלחמת לבנון ובעזה. קסם ועוצמת שירתה של המשוררת, הם ביחס בין המציאות והרטוריקה הלירית, שירתה הפיוטית המקסימה מוכיחה שגדולתה של ספרות היא בשמירה על פשטות הביטוי ועל קול טבעי ואותנטי.

פרי הרימון, נחשב לפרי בעל סגולות רבות, מסמל פריון ושפע, חוכמה ויופי, ובספר השירים הוא אף מסמל אהבה ושלום. המשוררת מניחה רימון בשל בין שני העמים: הישראלי והפלסטינאי, היא מצמידה את השלום על קליפתו ומוזגת אותו בעדינות ואל תוכו, ומציעה אכילה מענגת ומשותפת של הפרי, אכילה שתביא לשלום עסיסי ובעיקר אמיתי (כפי שאנו רואים בשיר 'רימון הסולחה'). הרימון מעניק למשוררת ולנו תקווה, זאת לאור העובדה שהוא מסמל את החוכמה והשפע ומפרה בנו חיים ויצירה. עבורה ועבורנו, זאת הזדמנות להתחדשות ולצמיחה, היא מזמינה אותנו לטעום את טעמו החמוץ-מתוק של הרימון, לאחר שבירת הקליפה, זהו הנקטר הקסום שבכוחו לרפא כאב ולסלול את השלום בין שני העמים.  

בספר, לצד שירי אהבה אמיצים, נמצאים שירים שבהם פועם הגעגוע והאבדן. הרימון, מצד אחד סגולות רבות לו, אך מאידך לא אחת הוא רימון כאבו של הלב המתמודד עם החלל שהותירו אנשים שכבר אינם. המשוררת מחזקת את הקורא ומדגישה בפניו שסוד החיים הוא סודו של הרימון, שכאמור, מסמל את השפע והחוכמה שנפש כל איש רעבה לו.

המשוררת עדה אהרוני, המוכרת בעולם הגדול כ"משוררת השלום והאהבה", מעניקה כבוד רם לשירה כמפייסת וכמסוגלת לקדם את השלום ויחסי אהבה וכבוד בין אנשים ובין עמים.

פירות עונה מלווים את הספר לאורכו, לא הרימון בלבד כי אם גם האפרסק והענב שומר הסוד, וגורמים לקורא לדמיין טנא צבעוני גדול של רגשי וטעם האהבה והשלום, המונח על השולחן לכבודו.

הכותבת מרבה להודות בהיותה אישה גאה, על סך הקונוטציות שיש לאישה בשלה להציע. התודעה הנשית משורטטת ביד אומן, ידה של אישה-משוררת שמודה לאל ש"לא עשנה איש", שכן לולא עשה אותה איש, היה עליה לברך על שלא עשה אותה אישה! ('תפילה של אישה יהודייה').

הזיכרונות בספר צפים בחלקם על מי הנילוס, בעברה של המשוררת במצרים. חלקם עפים אל עברו של ההווה הנוכחי בישראל, ובו היא מתארת אותם בזרימת השמחה והעצב שבהם. היא מצליחה לפזר את ריחם, לדוגמה, את ריח החיטה שאהב אביה במצרים, והקורא נסחף אל הטעמים והריחות של הזמן והמקום.  עדה מיטיבה לתאר את תמימות הילדים ברוך ואהבה מלטפת. שיר הזיכרון המרגש שכתבה לביתה טלי, שנקטפה בטרם עת, בולט בספר. הרצון להעניק לביתה את החיים שלה, "תחתיה", עוצמתי ומהדהד כאב.

למרות הכאב העצום שבאובדן ביתה "הפרח הנדיר" שלה, ובן זוגה חיים, האהוב כל כך, המשוררת יודעת שכדי לקטוף את פירות "הרימון" יש תחילה למחוק את הדמעות, לטפח את האדמה, לזרוע זרעי אהבה ושלום ביצירה, וכשהפרי בשל לקטוף את פרי ידיה ולהגישו לעולם, בתקווה שהוא אכן יעזור ב"תיקון עולם" ובמיגור המלחמות מעל פרי כפרנו הגלובלי.

ד"ר עדה אהרוני נולדה בקהיר, מצרים, והגיעה לקיבוץ "נחשונים" (הקיבוץ המצרי) בגיל 17. היום היא גרה בחיפה, היא סופרת, משוררת ומרצה לספרות ולסוציולוגיה. בוגרת תואר בספרות אנגלית וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת לונדון ודוקטורט על יצירות חתן פרס נובל בספרות, סול בלו, באוניברסיטה העברית. אהרוני פרסמה עשרים ושבעה ספרים, בהם קובצי שירה, רומנים היסטוריים, ביוגרפיות, ספרי ילדים ומחקרים ספרותיים והיסטוריים. ספריה תורגמו לשפות רבות וזיכו אותה בפרסים בישראל ובעולם. בשנת 1998 היא נבחרה לאחת ממאה הסופרות והמשוררות הנבחרות בעולם (רוצ'סטר, ניו יורק). אהרוני היא כלת אות הנשיא שמעון פרס, לקידום תרבות שלום באמצעות יצירותיה, לשנת 2012. האות היוקרתי ניתן לה גם על פעילותה ארוכת השנים לטיפוח ולהפצת תרבות שלום בין יהודים לערבים, ועל ייסודה של עמותות איפלק  (IFLAC)– הפורום הבינלאומי לספרות ולתרבות השלום, באמצעות גשרי תרבות הבנה וכבוד הדדי. בשנת 2013 עדה אהרוני הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום על פעילותה הענפה בעולם. ספריה קוראים למיגור אלימות על כל צורותיה ולפתרון סכסוכים על ידי יצירת גשרים של הבנה, ספרות ותרבות בין העמים. ד"ר אהרוני היא המייסדת, היו"ר והנשיאה בישראל ובעולם של איפל"ק - הפורום הבינלאומי לתרבות ולספרות השלום, שמרכזה בחיפה עיר השלום. www.iflac.com/ada/heb   www.iflac.wordpress.com

משוררת שלום

עדה אהרוני אומרת, כי "מאז מפגשי עם שירי השלום המופלאים של וילפרד אוון, החלטתי להקדיש את חיי למסר ולכלי שלו – שירת שלום, שירה המגנה את עצם מושג המלחמה ומנסה לגרש את המלחמה מעולמנו ומאזורנו. השירה מאוד מתאימה לכך היות והיא מסוגלת לחדור לרבדים העמוקים ביותר של נפש האדם ולחולל בו שינויים לטובה. בנינו את ישראל גם עם השירה ועלינו לשמור עליה ולהביאה לשלום עם שכנינו גם עם השירה! תרגמתי בעצמי את כל ספריי לאנגלית והם יצאו לאור בארה"ב ובאנגליה וזכו לשבחים ולפרסים רבים.  על גב הספר 'הרימון' מופיעה אמרתו של חתן פרס נובל סול בלו, לגבי שירתי:  "שירי האהבה ושירי השלום של המשוררת הישראלית עדה אהרוני, הם מהטובים בספרות המודרנית העולמית"."

עדה מספרת, כי "בספר ישנם שירים חדשים, וגם שירים נבחרים מספריי הקודמים שכתבתי והוצאתי לאורך שנים, ושהם בינתיים אזלו. לספר מצורף DVD בו אני קוראת שירים מתוך 'הרימון'."

"המסרים שאני מנסה להעביר באמצעות גרעיני השני של הרימון שלי, מספרת עדה אהרוני, "הם בעיקר שלושה: ראשית, השירה והמילה הכתובה יכולות בהחלט לקדם את השלום ותרבות השלום וגם את תרבות האהבה ויחסי אהבה בין אנשים ובין עמים. שנית, בספר אני מדגישה את חשיבות האהבה והליטוף בחיים, אשר לא רק מחזקים את הפרט והחברה, אלא אפילו עמים ואויבים. במלחמה הנוכחית  למשל, בין ישראל וה'חמאס', נדהמתי לראות שבדיונים במצרים לא היתה אף אישה מאף צד! הפיוס דורש את החוכמה, הליטוף, ההבנה והחיבוק של אישה. נקווה שבסבב הבא של הדיונים  יהיו גם נשים היודעות לפייס ולחבק. שלישית, אופטימיות ותקווה הם אלמנטים יסודיים בכל שירתי ובכל גרעין של ה"רימון."  אדם שאין לו תקווה הוא אדם מת.  בלי תקווה אין כוח ואין רצון ליצור ולשפר את עולמנו, את החברה שלנו ואת מצבנו.
                                                              
גרעין השני של "הרימון" מלאי הסוף הכה חשוב של תקווה ואופטימיות, מזרימים דם חדש בעורקינו ופותחים אופקים נפלאים של עולם יפה וצודק יותר טבול בחיבוקים עזים של שלום ואהבה.
"הרימון" – שירים, מאת ד"ר עדה אהרוני, הוצאת הספרים "חדרים", 97 עמודים,  בתוספת DVD בו המשוררת קוראת משיריה. מחיר לצרכן 65 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים או דרך אתר ההוצאה http://www.hadarim4u.com/#!--ada-aharoni-harimon/c815.


שירים מתוך הרימון מאת עדה אהרוני


לֹא מְדַבְּרִים

הַפּוֹלִיטִיקָאִים קָבְעוּ:
"לֹא מְדַבְּרִים עִם הָאוֹיֵב!"
נַרְבִּיץ בָּהֶם כִּי הֵם מַתְקִיפִים אוֹתָנוּ,
נָקִיז אֶת דָּמָם וְאֶת דַּם מַנְהִיגוּתָם,
וְהָעִיקָר
לֹא מְדַבְִּרים!

בֵּינְתַיִם, בְּיִשְׂרָאֵל וּבְלֵב עַזָּה
הַדָּם זוֹרֵם וְרַגְלַיִם נִקְטָעוֹת
וּטְוִיטוֹ הַקָּטָן בֶּן הַשְּׁמוֹנֶה מִשְּׂדֵרוֹת
וּמוּחַמַּד מֵעַזָּה
כְּבַר לֹא יְשַׂחֲקוּ כַּדּוּרֶגֶל,
אַךְ הָעִיקָר
לֹא מְדַבְִּרים!

אֵיךְ אֶפְשַר לְשַׁכְנֵעַ מַנְהִיגִים
שֶׁיְּדַבְּרוּ בִּמְקוֹם לִירוֹת?
אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת, שְׁטוּפַת דֶּמַע, מֵהַצַּד
בְּמַעְגַל הַבֵּיצָה וְהַתַּרְנְגֹלֶת הַטְּרָגִי
וּבוֹכָה עִם כָּל הַחַפִּים מִפֶּשַׁע
מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים,
אַךְ עֲדַיִן, בָּרֹאש וּבָרִאשׁוֹנָה
לֹא מְדַבְִּרים!  

לֹא יָכוֹל לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה
אֲנִי כֹּה מִצְטַעֵר אֲהוּבָתִי
אֲנִי לֹא חוֹזֵר הַבַּיְתָה –
כִּי אֵינֶנִּי יָכוֹל לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָך כָּל-כָּךְ,
רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתָּךְ כָּל-כָּךְ –
אַך אֵי-שָׁם בֵּין אַרְזֵי לְבָנוֹן
כֹּה רָחוֹק מִמֵּךְ אֲהוּבָתִי
כַּדּוּר דָּקַר אוֹתִּי בְּמֶרְכַּז גופיִ
וְנָפַלְתִּי
אֲנִי כֹּה רוֹצֶה לִחְיוֹת אִתָּךְ אֲהוּבָתִי
כֹּה רוֹצֶה לְחַבֵּק אוֹתָךְ אֵל לִבִּי
אֲהוּבַת חַיַּי, יְקָרָה שֶׁלִּי –
אַךְ לֹא יָכוֹל
כִּי שָׁפְכוּ אֶת חַיַּי
אֶת דָּמִי, אֶת לִבִּי
תַּחַת מַחֲטֵי אַרְזֵי לְבָנוֹן –
וְכָעֵת אֵינִי כְּבָר יָכוֹל
לַחֲזוֹר אֵלַיִךְ הַבַּיְתָה
אֵלַיִךְ
אֲהוּבַת לִבִּי



לַעֲזָאזֵל הַמִּלְחָמָה!

הוֹדִיעוּ עַל הַפְסָקַת אֵשׁ
אַךְ הִמְשיכְוּ לְהַפְצִיץ
אֶת ילדי וגני שדרות
הַבָּתִּים, וְהָרְחוֹבוֹת -
מָה אִתָּם?
וּמַה אִתָּנוּ?

אֲנִי שֹונֵא לַהֲרוֹס, אֲנִי שֹונֵא לַהֲרוֹג,
מִלְחָמָה אֲיֻמָּה, אֻמְלָלָה, אֻמְלָלָה!
מַדּוּעַ אָנוּ מַרְשִׁים לָהֶם
לְהַכְרִיחַ אוֹתָנוּ לִהְיוֹת פֹּה?
וּמַה הָלְאָה
וּמָתַי סוֹפָהּ?
באיזה בור מתחבא השלום?
לַעֲזָאזֵל הַמִּלְחָמָה!



כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה מֵהַמִּלְחָמָה
לֹא יְרַמּוּ וְלּא יִשַׂחֲקוּ בָּנוּ יוֹתֵר,
כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה מֵהַמִּלְחָמָה
נַרְאֶה לָהֶם מַה זֶה
שָׁלוֹם

כְּשֶׁנַּחֲזֹר הַבַּיְתָה
נְחַבֵּק אֶת נָשֵׁינוּ וְאֶת יְלָדֵינוּ הַשְּׂמֵחִים
וּנְנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ אֶת נְשֵׁיהֶם וְיַלְדֵיהֶם
עם העיניים הָעֲצוּבות הדומעות,
נְנַסֶּה - וּנְנַסֶּה, אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי
שֶׁלֹּא נַצְלִיחַ
לִשְׁכֹּחַ.


באך בְּבֵירוּת

רֶגַע שֶׁל רֹגַע בְּבֵירוּת –
שָׁמַעְנוּ מֵאַחַת הַדִּירוֹת
מוּזִיקָה נִפְלָאָה שֶׁל בָּאךְ
רֶגַע שֶׁל רֹגַע, לֵב פּוֹעֵם מִשִּׂמְחָה
וְהַפְּלֻגָּה נֶעֶצְרָה
הִיא נִגְּנָה נֶהֱדָר
וְהַפְּלֻגָּה נֶעֶצְרָה
וְחָדְלָה לְהִתְקַדֵּם כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ –
הַפְּצָצוֹת לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲצוֹר אוֹתָנוּ
אַךְ יַלְדָה בַּת 16 מְנַגֶּנֶת בָּאךְ

עָצְרָה אוֹתָנוּ!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה