יום חמישי, 30 בינואר 2014

בקווים עגולים

ספר שירים חדש: "בקווים עגולים" 

מאת נורית רביב אקסלרד



הספר "בקווים עגולים" מאת נורית רביב אקסלרד, בהוצאת הספרים "אוריון", כולל שירים המסודרים במעין ארבעה מעגלים, מן הקרוב אל הרחוק, כאשר כל אחד מאיתנו שייך לכל ארבעת המעגלים. בכל שיר יש אמירה או מסר מסוים אך ברגע שהשיר יוצא לאור, אין לכך משמעות וכל קורא לוקח את הדברים אל עולמו. משמעות שם הספר - לעבור דרך אך בתנועה מעגלית כאשר הקו מייצג את הדרך ומחבר בין נקודה לנקודה. התנועה אינה ממוקדת מטרה אלא ממוקדת דרך, כל נקודת סיום היא גם פתיחה של מעגל חדש. בספר משולבים צילומים אשר צולמו על ידי בן זוגה, ישראל, צלם חובב, המלווה מקרוב את תהליך יצירתה. צילום התמונות ובחירתן נעשו באופן טבעי, בתהליך משותף, פרי קרבה וחברות.

נורית מהלכת מעל הדפים באינספור שאלות, חגה במעגלים ומזמינה את הקורא להצטרף למסע בעולמה הפנימי, מן הקרוב אל הרחוק: במילותיי– המשוררת עם עצמה, עם הכתיבה, עם מסע החיים שלה; לביני שלי – מערכות יחסים אינטימיות (אהבה, תשוקה, אכזבה, כאב, פרידה ועוד); לנשים – כתיבה מנקודת מבט נשית, לנשים צעירות, לנשים זקנות, לנשים ללא גיל; לעולם –המעגל הרחב ביותר, בו נגלית נקודת המבט של המשוררת על העולם, מסרים ותהיות ברמה הפילוסופית, תאולוגית, מוסרית ועוד (עולמה של ילדה, נערה ואישה, עולם של פיוס ואמונה).

נורית רביב אקסלרד, (49) אם ל-3, תושבת מודיעין, עובדת סוציאלית ובעלת תואר שני בגרונטולוגיה. בשנים האחרונות עוסקת בתחום הגיל השלישי. במסגרת עבודתה, היא נפגשת עם החלק האחרון והכואב של החיים – הזקנה, ולדבריה "דווקא ממנו אני שואבת כוח לחיות את חיי באופן משמעותי ומלא. עבודתי אינה מניחה לי לשקוע בשגרת החיים ומזכירה לי שאנחנו כאן אורחים לרגע ושעלינו לעשות את הטוב ביותר שלנו עוד היום ושום תירוץ או דחייה לא מתקבלים.

את ההשראה לספר אני שואבת בעיקר מן החיים, רגעים קטנים שיכולים לחלוף בהבזק של רגע, יש בי את הדחף לצוד אותם ולתעד וזוהי בעצם השירה שלי. תמונות שנגלות לעיני לרגע קט ומבקשות ממני לצלם, הלכי רוח של עצמי, חלומות שאני חולמת בלילה ובהקיץ.  

בשנים האחרונות אני במסע של חיפוש אחר השורשים, מסע אשר הוביל אותי ללמוד קבלה, יהדות ולהתעניין בתורות רוחניות נוספות כדוגמת הבודהיזם. אין לאן לברוח וכאשר אדם מתחיל לשאול שאלות הוא תמיד יגיע בסופו של דבר למקורות, הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי. בנוסף יש מערכות יחסים שאדם צובר ככל שעוברות השנים, חלקן מורכבות, עם אנשים משמעותיים שגם הן מובילות לחפש, לשאול, לנסות לענות או לפחות להעיז לנסח את השאלות. תמיד יש לידי פנקס לעזרה ראשונה ואני זורקת את המראות על הדף ובהמשך כשיש לי זמן, מעבדת אותם לשירים".

בקווים עגולים מאת נורית רביב אקסלרד הוצאת "אוריון", 83 עמודים, מחיר לצרכן 53 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il


מתוך הספר - משיריה של נורית רביב אקסלרד:




חָכְמָה רוֹצָה לְהִכָּתֵב

עֵינַיִם טוֹבוֹת, חֲכָמוֹת,
נִכְנָעוֹּת לְעַפְעַפַּיִם שְׁמוּטִים.
גַּבּוֹת פְּרוּעוֹת
שֶׁנִּזְרְקָה בָּהֶן שֵׂבָה.
מְנִיפַת קְמָטִים נִפְרֶשֶׂת
מִקְצֵה הָעַיִן,
מְלַטֶּפֶת שֵׂעָר מַלְבִּין.
שְׂפָתַיִם נִבְלָעוֹת אֶל שִׁנַּיִם,
מְנַסּוֹת לִינֹק חַיִּים.
צַוְּארוֹן חֻלְצָה
עוֹמַס אֶת הַתְּבוּנָה.
עֵט מְנַסֶּה לְהֵאָחֵז,
נִשְׁמֶטֶת אֶל רִצְפָּה.
חָכְמָה רוֹצָה לְהִכָּתֵב,
יָד מִתְקַשָּׁה.

וַאֲנִי מַקְשִׁיבָה לְךָ,
רוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ בִּמְקוֹמְךְ,
רוֹאֶה אֶת סתווך בְּחַלּוֹן.
עָלִים צְהֻבִּים נוֹשְׁרִים
בַּתְּמוּנָה שֶׁעַל הַקִּיר.





אִישׁ בִּמְעִיל וְאִשָּׁה עֵירֻמָּה

אִישׁ, בִּמְעִיל אָרֹךְ וְכֵהֶה,
מְחַבֵּק, אִשָּׁה עֵירֻמָּה.
הִיא, אֶת לִבָּהּ בְּכַפּוֹ מְנִיחָה,
הוּא, נוֹתָר בְּמִבְצָרוֹ.
גּוּפָהּ הָעֵירֹם, זוֹעֵק אֵלָיו,
הוּא, מְלַטֵּף וּמַרְגִּיעַ,
אַךְ לֹא פּוֹשֵׁט מְעִילוֹ,
וְלֹא מוֹרִיד אֶת כּוֹבָעוֹ
וּמִזְוַדְתּוֹ, עוֹד בִּמְקוֹמָהּ.

רֵיחַ מַאֲפֶה

הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ
צוֹבֵעַ אוֹתִי בְּטוּרְקִיז בָּהִיר.
לְרֶגַע נָעִים לִי.
טוּרְקִיז הוֹפֵךְ בֹּהַק
וְחוּם מִתְפַּשֵּׁט בְּגוּפִי.

הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ
צוֹבֵעַ אוֹתִי בְּטוּרְקִיז בָּהִיר.
אָהַבְתִּי אֵלֶיךָ גּוֹאָה,
וְאַהֲבָתְךָ אֵלַי זוֹרֶקֶת בִּי כְּתָמִים כְּתֻמִּים.
שָׂדֶה פּוֹרֵחַ וְשׁוֹפֵעַ אֲנִי הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת.

הַשֶּׁקֶט הַמְּבֹרָךְ 
תּוֹפֵחַ בִּי כְּכִכַּר לֶחֶם טָרִי,
וְהָרֵיחַ הַבֵּיתִי עוֹטֵף אֶת כֻּלִּי.
טוּרְקִיז מְנֻקָּד בְּאַהֲבָה כְּתֻמָּה,
עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה,
רֵיחַ מַאֲפֶה.

נֶפֶשׁ תְּאוֹמָה

פָּנִים אֶל פָּנִים,
חִיּוּךְ מַשְׁלִים חִיּוּךְ,
קִמּוּר בְּתוֹךְ קִעוּר,
לְלֹא מִרְוָחִים,
כְּאִלּוּ לְרַחֵם אָנוּ חוֹזְרִים –
כְּזוּג תְּאוֹמִים.
כִּמְעַט קָשֶׁה לְהַאֲמִין
שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר נָקוּם,
וְנִצְעַד אֶל הָעוֹלָם
כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים נִפְרָדִים.

נט-בוק - קניון ספרים וירטואלי חדשני




נט-בוק

קניון ספרים וירטואלי חדשני

המציע לראשונה בישראל
מערכת ניהול עצמאית למו"לים ולסופרים

* * * * * *  

קישור לאתר:  http://netbook.co.il/

נט-בוק,  קניון ספרים וירטואלי-חדשני, המבוסס על טכנולוגיות חדשות ומתקדמות, מציג תפיסה חדשה:
מערכת ניהול עצמאית למו"לים ולסופרים, המאפשרת לכל מו"ל או סופר להעלות ספר לאתר, לקבוע את מחירו לצרכן, לקדם אותו ולשלוט על מכירתו.
באתר, המותאם לצרכיהם היחודיים של מו"לים וסופרים, יש שקיפות מלאה לגבי מספר הספרים שנמכרו, למי נמכרו, התמלוגים שהצטברו בגין המכירות וכן אפשרות לעמוד בקשר ישיר עם הקוראים באמצעות הפייסבוק המקושר לאתר. 

האתר מציג קשת רחבה של ספרים, ישנים ומוכרים לצד חדשים, וספרים שלא תמצאו על
המדפים בחנויות.

בין החותמים עם האתר, הסופר רם אורן שיקדם את המיזם, בראיונות עם התקשורת ובערוצים רלוונטיים נוספים, וכן בדף הפייסבוק שלו.
הוצאות וסופרים נוספים שכבר חתמו עם האתר וספריהם יוצגו בו: הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית פועלים (דויד גרוסמן, א.ב.יהושע, יהודית קציר, אורלי קסטל-בלום, סמי ברדוגו, ז'וזה סאראמאגו ועוד), הוצאת פוקוס, הוצאת רימונים, יהודה אטלס, פוצ'ו ועוד.

האתר מציע:

  • מערכת ניהול עצמאית למו"לים ולסופרים
    נט בוק מציע פלטפורמה חדשנית וידידותית למו"לים  ולסופרים המעוניינים למכור את ספריהם ישירות לצרכן, ללא תיווך.
    כל מו"ל או סופר מקבל גישה למערכת
    ניהול המאפשרת לו לשלוט באופן עצמאי על נתוני הספר, קידומו ומכירתו באתר.
  • ניהול תמלוגים עצמאי    
    נט בוק מעמיד לרשות המו"לים והסופרים תכנית תמלוגים מהפכנית וראשונה מסוגה בארץ!
    המערכת
    הינה שקופה לחלוטין, ובאמצעותה ניתן לדעת, בכל עת, כמה ספרים נמכרו, כמה כסף נצבר בחשבון ואף לממש את התמלוגים, בכל נקודת זמן.
  • תמלוגים הוגנים  
    50% מהתמלוגים מועברים למו"ל או לסופר.
  • העלאה, הדפסה ומכירה של ספרים בכל פורמט
    נט בוק מציע ספרים בפורמט המסורתי (מודפסים), לצד מהדורות חדשניות ומתקדמות, כגון מהדורה דיגיטלית (
    EPub), מהדורת שמע (MP3) ואף מהדורה להדפסה ביתית (PDF). ניתן להמיר ספר מודפס לספר דיגיטלי, תמורת סכום סמלי ,  וכן לסרוק ספרים ישנים, במטרה למכור עותקים מודפסים או דיגיטליים מהם.
מי שיש בידיו קובץ Epub יוכל להעלות אותו בחינם לנט-בוק ולמכור ישירות לצרכן
  • הדפסה על פי דרישה (POD)
    הדפסת ספרים לפי דרישה. בנוסף: אם יש ברשותך קובץ PDF ערוך ומעומד של הספר, תוכל להעלותו חינם לאתר, ולמכור ממנו עותקים מודפסים, על פי דרישה, ישירות לצרכן.
  • חוויית רכישה ייחודית
    ב-נט בוק בנוסף לצפייה בכמה מעמודי הספר, ניתן לשמוע גם קריינות שלהם - המספקת חוויית קנייה ייחודית ומסייעת לקידום מכירות הספר.
  • כל ההמרות החדשות לספרים דיגיטליים יעשו בפורמט EPub3  בטכנולוגיה חדשנית הניתנת לקריאה בכל האפליקציות הקיימות בטאבלטים, טלפונים חכמים ובמחשבים אישיים, ויאפשרו דפדוף מימין לשמאל עם אפשרות של קריינות, אנימציות ועוד.                                                   ספרים אלה יהיו מוגנים מפני העתקות ב DRM.

מאחורי אתר נט-בוק עומד משה ראובני המו"ל של  "צמרת הוצאה לאור בע"מ", המתמחה בהוצאה לאור של ספרי מקור והפקות יצירתיות באוריינטציה שיווקית. בין הסדרות המובילות שהוציאה עד היום ניתן למנות את סדרת "פינגווין" המיתולוגית מאת נעמי בן-גור, "ניצנים" מאת עפרה גלברט-אבני, "עולם מופלא" מאת יהורם טהרלב, אנציקלופדיית אוקספורד, "התנ"ך המפורש המלא" מאת פרופ' אשר וייזר, "טיים לייף" ועוד.
 
משה ראובני-רקורד אישי ומקצועי
משה ראובני, יליד איראן, שנת 1956 . עומד בראש הוצאת צמרת. מאחוריו 30 שנות ניסיון בענף הספרים.
בצבא שירת כקצין. מיד אחרי השחרור החל את דרכו כמוכר ספרים מדלת לדלת. לאחר 7 שנים אינטנסיביות, הקים את הוצאת "ספרי צמרת". עד מהרה הכשיר והפעיל כ-30 סוכני מכירות, תוך כדי לימוד מינהל עסקים והתמחות בשיווק. מחזור המכירות של ההוצאה הגיע ל-14 מיליון שקלים בשנה.
שתי הרשתות הגדולות ומדיניות המבצעים שלהן, קטעו את ההצלחה. ראובני לא ויתר. הוא גייס עוד סוכנים ורכש עוד מכוניות – אך החלטות אלו התבררו כבלתי נכונות: תוך זמן קצר הוא הפסיד 2.5 מיליון שקלים, נאלץ למכור את  בניין ההוצאה במחיר הפסד ולפטר את כל הסוכנים.
ראובני לא אמר נואש. הוא החליט "לרדת לשטח" ויצא למכור ספרים בעצמו, כל יום, מבוקר עד לילה. אחרי ארבע שנים (הקשות בחייו), הצליח להרים ראש ולעבור משלב הבלימה לשלב הבנייה.
במהלך שנים של עבודה עם שוק הספרים הישראלי, על לקוחותיו, יוצריו ומשווקיו, הוא זיהה צורך הולך וגובר לשינוי תפיסה כולל בתחום זה, וגיבש תוכנית להקים אתר למכירה של ספרים מודפסים ודיגיטליים - קניון וירטואלי משותף לכל ההוצאות לאור.
כיום פני הדברים הם ששוק הספרים נשלט על-ידי שתי רשתות בלבד, שיעור הוצאות הפצה של ספר מגיע עד 79% ממחיר הספר לצרכן, שיעור הספרים המודפסים אשר אינם "רואים מדף" הוא 57%, ושוויים (האבוד) של ספרים "נטולי הזדמנות" – כשני מיליארד שקלים בשנה.

בצעד אמיץ ובהשקעה גדולה החליט ראובני לעשות מעשה, כדי לשנות את המצב הקיים. הוא גייס ממון רב וצוות המונה עשרה אנשי מקצוע אשר שקדו במשך שנתיים על בניית אתר נט בוק

אולמות האבירים - בול משותף לישראל ומלטה

דואר ישראל ודואר מלטה הנפיקו  בול  משותף של אולמות האבירים ההוספיטלרים בעכו, ישראל ובוואלטה, מלטה



השירות הבולאי בחברת דואר ישראל ודואר מלטה הנפיקו בול משותף בנושא  אולמות האבירים ההוספיטלרים. על הבולים מופיעים מימין: חדר האוכל של ההוספיטלרים בעכו ומשמאל: אחד מאולמות בית החולים ההוספיטלרי בוואלטה. על מעטפת היום הראשון מופיע קטע מחומת הים של עכו וקטע מביצורי הים של ואלטה. הבולים עוצב על ידי רונן גולדברג וערך הבול הישראלי הוא 3.90 ₪.

השקת הבולים נערכה במשרד החוץ  בירושלים בהשתתפות שר הבריאות של מלטה, ד"ר גוֹדפְרִי פַארוּגָ'ה (Godfrey Farrugia), שגריר מלטה בישראל, סַיימוֹן פּוּלִיצִ'ינוֹ ((Simon Pullicino, שגריר ישראל במלטה, אורן דוד, מנכ"ל חברת דואר ישראל, חיים אלמוזנינו, מנכ"ל דואר מלטה, ג'וזף גאפה (Joseph Gafá), משנה למנכ"ל משרד החוץ, פנחס אביבי  ומנהל השירות הבולאי של דואר ישראל, ירון רצון.

בשנת 2014 ימלאו חמישים שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ומלטה. ישראל, שבעת כינון היחסים (1964) הייתה עדיין מדינה צעירה, חלקה עם מלטה את הידע והניסיון שצברה במהלך 16 שנות עצמאותה .
היחסים בין שני העמים הינם קדומים ומיוחדים: בין העם היהודי לפיניקים, תושבי מלטה הקדומים, שררו יחסי ידידות ושיתוף פעולה המוזכרים בתנ"ך - ספר הספרים המשמעותי  כל כך לשני העמים.  
במלטה הייתה קהילה יהודית ככל הנראה כבר לפני הספירה, ובימי הביניים היה מספר היהודים באי, על פי הערכה, כשליש מתושבי עיר הבירה דאז - מדינה .
מאבקם ההרואי של תושבי מלטה באויב הנאצי ועמידתם הגאה נגד הפצצות כבדות והסגר, זכו להערכה עמוקה בקרב היישוב העברי בישראל, שרבים מבניו נטלו חלק במלחמה באויב הנאצי, שהשמיד שליש מבני העם היהודי בשואה.  
המחויבות לדמוקרטיה ולערכיה היא מכנה משותף לשתי המדינות, החולקות אותה שיטה פרלמנטרית, כמו גם קרבה תרבותית, גיאוגרפית ולשונית.
הקשרים ההדדיים בין המדינות והעמים מתהדקים והולכים בתחומי סחר, טכנולוגיה, מדע, אנרגיה, תרבות ותיירות.




מסדר האבירים ההוספיטלרים, הידוע גם בשם "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים", התגבש בירושלים בתחילת המאה ה-12 סביב המבנה של בית-החולים הכנסייתי, שהוקם מדרום לכנסיית הקבר. חברי המסדר נשבעו להקדיש את חייהם לעזרת עולי הרגל הנוצרים שהגיעו לירושלים בתקופה הצלבנית, לספק להם עזרה רפואית ולהגן עליהם בדרך מפני שודדים ותוקפים. בשנת 1187, לאחר המפלה הצלבנית בקרב קרני-חיטין, נאלצו ההוספיטלרים לעזוב את ירושלים ולעבור לעכו.  
בין השנים 1191–1291 שימשה העיר עכו כבירת הממלכה הצלבנית. העיר חולקה לרבעים שבהם ישבו המסדרים הצבאיים (ההוספיטלרים, הטמפלרים והטבטונים) והקומונות המסחריות האיטלקיות. כל אחת מן הקבוצות בנתה בשטחה מבנים מפוארים ששיקפו את מעמדה של עכו באותם ימים כאחת הערים החשובות בעולם. "אולמות האבירים", שבנו ההוספיטלרים בעכו, נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, והם מהווים גם כיום מוקד משיכה להמוני מבקרים.  
המבנה המרשים ביותר במכלול זה של המסדר ההוספיטלרי הוא חדר האוכל (הרפקטוריום). הוא נבנה קמרונות וצלעות מצטלבים בסגנון גותי, סגנון שהתפתח בצרפת ובאיטליה במאה ה-12 והופיע גם בעכו באותה תקופה.

בשנת 1291 נכבשה עכו על-ידי הממלוכים בהנהגת קלאון והוחרבה עד היסוד. אנשי המסדר ההוספיטלרי ישבו כעשרים שנה באי קפריסין, עד אשר כבשו בשנת 1310 את האי רודוס מידי שודדי ים, והקימו בו את מרכזם. הם ביצרו את האי, הגנו עליו מפני התקפות המוסלמים, והתגוררו בו במשך כמאתיים שנה, עד אשר גורשו מרודוס על-ידי הטורקים.

בשנת 1530 קיבלו ההוספיטלרים מידי הקיסר קרל החמישי את השליטה על האי מלטה, והקימו בו מדינה ריבונית. אנשי המסדר, בהנהגת ז'אן דה לה ואלט, זכו לתהילה רבה כאשר הצליחו בשנת 1565 למנוע את כיבוש מלטה ולעמוד במצור הממושך שהטילו הטורקים על האי. בתקופה זו נודעו אנשי המסדר ההוספיטלרי בשם "אבירי מלטה".

לאחר גירוש הטורקים הקימו ההוספיטלרים עיר חדשה בשם ואלטה, על שם מנהיגם, ובנו בה שורה של מבנים מפוארים. בשולי העיר, באתר המשקיף על נמל ואלטה, הוקם בית-חולים משוכלל שבו זכו מאות חולים ופצועים לטיפולם המסור של אנשי המסדר. כיום משמש מבנה זה את "מרכז הקונגרסים הים תיכוני", שבו יכולים להתכנס עד 1400 איש באולמות המודרניים אך המשמרים את ניחוחות העבר.    





אגרופים וקפה במילנו

ספר חדש: "אגרופים" ו"קפה" במילנו

מאת ד"ר שחף הגפני




אקדמיית האגרופים: אחת האקדמיות המרתקות והססגוניות ביותר באירופה במחצית השניה של המאה ה-18

הספר "אגרופים" ו"קפה" במילנו מאת ד"ר שחף הגפני עוסק בקבוצה קטנה של בני אצולה צעירים אשר התאספו בארמון וארי במרכז מילנו והקימו את אחת האקדמיות המרתקות והססגוניות ביותר באירופה במחצית השניה של המאה ה-18 - "אקדמית האגרופים". העשרה, ובראשם פייטרו וארי "המנהיג" וצ'זרה בקאריה, הורישו לנו היסטוריה תרבותית מפוארת, כתב-עת משלהם בשם 'Il Caffe'", ספרים רבים ורעיונות פילוסופיים ופרקטיים כאחת – ביטול עונש המוות, צמצום במיסוי, איחוד מכסים, מוסדות אוטונומיים (לומברדיה היתה אז שטח חסות של הקיסרים ההבסבורגיים מריה תרזה, יוסף ה-2 וליאופולד ה-2), כבישים וגשרים, בתי חולים ווטרינריה, מידות ומשקלות אחידים, ערך המטבע ובתי מיטבוע, רפורמות חקלאיות ומסחריות ועוד כהנה וכהנה. בני החבורה עסקה גם בפרקטיקום – בשנות ה-40 וה-50 לחייהם חלקם היו לשרים, לשגרירים ולפקידים בכירים.

ברם, בני "אקדמיית האגרופים", או כלשונו של וולטר הגדול בני "אסכולת מילנו", עמלו קשות בייצוגה של הקולוניה הלומברדית כהלכה בחצרותיהם של ד'הולבק, הלווטיוס, דיוויד יום ובסלונים הספרותיים המפוארים דאז. הם היו לאורחים מבוקשים ונערצים לא רק בפריז ובלונדון אלא גם באדינבורו, בנפולי, בפירנציה, בוינה, בפילדלפיה, במדריד, בברלין, בסנט-פטרסבורג, בוורשה ובקופנהגן.

כושר הכתיבה של האחים וארי, בקאריה, קארלי, פאולו פריזי, ביפי והאחרים היה עצום. "המרחב הציבורי", אם להשתמש במינוח הנודע של יורגן הברמס, סבב סביב מאה-ואחד-עשר ספרים וכרכים  עבי-כרס, שלושה כתבי-עת מיוחדים ועשרות אלפי מכתבים ופמפלטים. אסכולת מילנו צמחה על  מעוזיה של הנאורות האירופאית ועל האבסולוטיזם הנאור וגוועה על הבריקאדות עקובות הדם והרצח של המהפכה הצרפתית ועל  ערש הדווי של "המשטר הישן".

ד"ר שחף הגפני (63), יליד חיפה, נשוי + 3 בנים, מרצה להיסטוריה ולמדעי המידע באוניברסיטת חיפה ובמכללות שונות. הוא משמש כמנהל הספריה במכללה "האקדמית גורדון" בחיפה ויו"ר ארגון הספרנים והמידענים בישראל.

ד"ר שחף הגפני מספר, כי "הספר מתבסס על עבודת הדוקטורט שלו, אשר אושרה בחודש מאי 1998. עבודת הדוקטורט נמשכה כארבע שנים, ואילו העיבוד לספר – כשנה נוספת. הפקת הספר נבעה מהרצון להנחיל לדורות הבאים משהו משמעותי. הספר הוא מדעי, אך הוא מכיל סממנים של הנאה  לכל מי שאוהב היסטוריה ומציאות אחרת".

העולם המודרני החל את עיצובו במחצית המאה ה- 18

"המסרים המופיעים בספר הם רבים. החשוב שבהם הוא, כי העולם המודרני החל את עיצובו כבר במחצית השנייה של המאה ה-18. לא היו אז אמצעי תקשורת מהירים ומשוכללים כבימינו, אך התקשורת בהחלט פעלה – הן במישור הלאומי והן במישור העולמי. ספרים, כתבי עת, חלופת מכתבים וביקורים הדדיים היו אז האמצעים העיקריים.  

אני רואה את עצמי כהיסטוריון של התרבות האירופית. עובדה זאת משתלבת היטב עם המקצוע שלי – ספרן ומידען. אני מנהל את הספריה במכללה האקדמית גורדון בחיפה ונחשף לחומרים המעניינים אותי. בנוסף לכך אני אוהב ללמד את רזי ההיסטוריה, הספר, הספריה ועולם המידע באקדמיה. בצעירותי הסקרנות הובילה אותי לסיורים רבים בעולם. שימשתי שנים רבות כקצין קישור לאו"ם בשירות המילואים והייתי מרותק מהמפגשים עם תרבויות שונות (גאנה, אירלנד, איי פיג'י ואחרות). אני מתכוון להתחיל לכתוב ספר נוסף אשר יעסוק בחקר ההיסטוריוגרפיה במדינות איטליה במאה ה-18. הספר שלאחר מכן ייקרא 'האמת על ג'קומו קאזאנובה'," מסכם ד"ר שחף הגפני.

"אגרופים" ו"קפה" במילנו - מקומה של "אסכולת מילנו" ביחס לאירופה, 1780-1760 מאת ד"ר שחף הגפני, הוצאת הספרים אוריון, 412 עמודים, מחיר לצרכן 85 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il


פתח דבר מתוך הספר

ספר זה דן בקבוצת משכילים מיוחדת במינה במילנו ובערים האחרות של לומברדיה האוסטרית מהמחצית השניה של המאה ה-18. רובם היו בני האצולה הגבוהה, ומיעוטם הוכשרו לכמורה. המנהיג והרוח החיה היה הרוזן פייטרו וארי, בנו של סנאטור שמרן ממילנו. הוא היה 'פילוסוף', עורך, כלכלן והיסטוריון. הדמות המוכרת ביותר היה המרקיז צ'זרה בקאריה, מחברו של הקונטרס הנודע 'על הפשעים ועל העונשים' (1764). הדמות השלישית בחשיבותה היתה של המדען והממציא האב פאולו פריזי. הרביעי היה הרפורמטור והכלכלן ג'אנרינלדו קארלי, יליד העיר קפודיסטריה שברפובליקה הונציאנית. אליהם נוספו אלסנדרו וארי, סופר והיסטוריון, האב אלפונסו לונגו, הרוזן לואיג'י למברטנגי, הרוזן ג'מבטיסטה ביפי מקרמונה, הרוזן פייטרו סקי-קומנו והרוזן ג'וזפה ויסקונטי די-סליצ'טו. עשרת האישים הללו היו המייסדים של 'אקדמית האגרופים' ב-1761 והגרעין המערכת של אחד מכתבי-העת החשובים ביותר באיטליה הנאורה - ה-’Il Caffe`’. בני החבורה, המכונים כיום גם בשם 'החבורה הטובה', הגיעו לשיאם דוקא בשנות השישים של המאה ובגילים צעירים יחסית. גם משנפרדו דרכיהם, מסיבות שונות, הם המשיכו להוות קבוצת לחץ על מקבלי ההחלטות בדוכסות הגדולה והמפוארת של לומברדיה.

חברי ה'אגרופים' (או ה'קפטיסטים') זכו לתואר המכובד של 'אסכולת מילנו' (על-ידי וולטיר, מורלה, דידרו, ד'אלמבר, גרים והאחרים) בשל המיגוון העצום של הנושאים בהם עסקו: אוטונומיה מדינית, הפרדת הדת מן המדינה, מאבק בישועים ובאינקויזיציה, הצנזורה הדתית והאמונות התפלות, הכלכלה הכאוטית והרפורמות הכפויות של הקיסר יוסף ה-2 לבית הבסבורג. את הידע הרב  שנרכש  על-ידם הם ביטאו בתחומי המשפט והחקיקה, המסחר והחקלאות, הגביה והמיסוי, הציד והדיג, המידות והמשקלות, חופש ההתארגנות והשביתה, חופש הכתיבה והדפוס, בתי-חולים ובתי-ספר לוטרינריה, בתי-ספר יסודיים וחינוך גבוה, בעית הנוודות והקבצנות, הזנות והשחיתות במערכות המינהל, ואפילו איכות הנהרות והיערות. לפרסום רב במיוחד הם זכו בזכות מאבקם הבלתי-נלאה  בעונשי המוות והעינויים, כאשר בראשו ניצב דוקא בקאריה הבישן והצנוע.

חלק גדול מהרפורמות שהם יישמו בפועל הופיעו בכתב-העת 'בית-הקפה'. בטאון זה הופיע בתדירות גבוהה של אחת לעשרה ימים, אך תוחלת חייו היתה קצרה למדי - שנתיים ימים. ניכרו בו השפעות בריטיות (ה'ספקטטור', ה'סטטלר' ודומיהם מבריטניה של ראשית המאה), אך גם השפעות צרפתיות, גרמניות ושויצריות. קשת האישים שרוותה נחת מהמאמרים המיוחדים של וארי ועמיתיו הקיפה את כל העולם הנאור דאז. האוהדים הנלהבים ביותר היו בני החוגים האנציקלופדיסטים בצרפת, אך לא נפקד גם מקומם של בנג'מין פרנקלין, קמפומאנס, קאוניץ, יקתרינה הגדולה, קרל גוסטב, אדוארד גיבון ואיזק איסלין השויצרי.

התיזה המרכזית עוסקת בקשר בין הכתבים, הרפורמות והמפעלים של בני 'אסכולת מילנו' ובין הדרכים בהם הם הפיצו את תורתם הן באיטליה גופא והן מחוצה לה. נקודות המפגש והתקשורת העיקריים היו המפגשים עם העמיתים הזרים, חליפת המכתבים, השיחות ב"הסלונים הספרותיים" של הרוזנות והמרקיזות המילנזיות והביקורת בכתבי-העת. נמנו אחת-עשרה נקודות מפגש "פנימיות" וחמש נוספות "חיצוניות". מרביתן יוצרת את מה שיורגן הברמאס כינה כ"המרחב הציבורי" בהתיחסו בספרו הנודע לבורגנות באנגליה, בצרפת ובגרמניה.

התפוקה של חברי האסכולה לא היתה פחותה כלל ועיקר. הם פרסמו 111 ספרים, שלושה כתבי-עת ואלפי מכתבים ופמפלטים. השילוב בין ה"מפעלים" ו"נקודות המפגש" הוא שהעניק לאסכולה את ייחודה ואת מקומה הנכבד במסגרת הנאורות האירופאית. היא יצרה פרספקיבות חדשות ביחס לנושאים כמו ריבוד חברתי, ביטול הפיאודליזם, פילוסופיה חדשה, מתודולוגיה מדעית, פריודיזציה וחשיבה חדשה לגבי הסכימה התועלתנית הנודעת בדבר 'מירב האושר למירב האנשים'.

סופו של המשטר הישן סימל כמו דברים רבים גם את סופה של 'אסכולת מילנו'. לכך יש להוסיף את הרפורמיזם הכפוי של הקיסר האוסטרי ושל הגנרל הקורסיקני בונפרטה בשלהי המאה.

מתוך ההקדמה בספר

חיבור זה ישרטט בפני הקורא תמונות מחיי הרוח והתרבות של אומה, אשר מושגים כתרבות ודת, חברה ומדינה, פילוסופיה והיסטוריה, חיים ומוות צמחו מתוכה - איטליה; אותה איטליה אשר העמידה לעולם את קיקרו המחוקק, את יוליוס ואאוגסטוס קיסר הגדולים, את הפצתה של הנצרות, את דאנטה ומקיאבלי ההוגים. וזאת אותה איטליה, אשר לא קטעה את השלשלת והעניקה לעולם גם במאה ה-18, בהיותה משועבדת ברובה, נתח מ"רוח ההיסטוריה" באמצעותם של הוגים גדולים כויקו, מוראטורי וג'אנונה במחצית הראשונה ובקאריה, וארי וג'נובזי במחצית השניה של המאה.

המשימה הראשונה של הספר הינה להתחקות אחר ההוגים הגדולים של המחצית השניה ואחר מפעליהם ולבחון במה ייחודם ומהי תרומתם לחקר ההיסטוריוגרפיה ולחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית והחברתית של זמנם.

בעשרות השנים האחרונות ההיסטוריוגרפיה האירופאית עוסקת יותר ויותר ב"היסטוריה של התרבות", אך במסגרתה נבחנת לא רק "תרבותם של המלומדים" אלא גם "תרבות ההמון", אותה "תרבות" אשר התמקדהה במהפכה הצרפתית ובממשיכותיה. היסטוריונים של הספרות כגוסטב לנסון, דניאל מורנה ורנה פומייה בחנו כתבים של משכילים כדי ללמוד על רוח התקופה. הם ערכו ניתוחים פילולוגיים וסגנוניים ובחנו ביוגרפיות של מחברים, בבחינת "האיש ויצירתו". תנועה זאת היתה חשובה, שכן היא השפיעה גם על ההיסטוריונים של הספרות ושל הפילוסופיה בצרפת של שנות השישים. הם העניקו ל”histoire des ide’es”- מימד חדש. בדרכם המיוחדת הם ניסו להתמודד עם אחת הסוגיות הקשות של ההיסטוריה המודרנית - עד כמה השפיעו הוגי הנאורות על המהפכה הצרפתית. אנו זוכרים, כי בצרפת שלאחר מלחמת העולם השניה התפתחה גם 'אסכולת האנאל', אשר קראה בעקבות ההיסטוריונים מרק בלוך ולוסיאן פבר לחקור כל תופעה וכל חברה גם במונחים של  כלכלה, סוציאליזציה ותרבות. הנציגים הבולטים אחריהם, בראשותו של פרננד ברודל, המליצו על חקר הכתבים, המאמרים, הפמפלטים, המוסדות, האוניברסיטאות, האקדמיות והמועדונים הספרותיים. 'אסכולת האנאל' פיתחה מספר אובייקטים של לנסון ושל תלמידיו, אך היא גם הרחיבה את תחומי המחקר לכיוון של הפצת המידע והרעיונות של מה שאנו מכנים כ"דעת הקהל". לשם כך הם לא זנחו גם את החריג ואת הבנלי.

חיבור זה יכול בהחלט להחשב למזיגה בין שתי האסכולות. מחד הוא יעקוב אחר חוט מחשבתם של הוגים כפייטרו ואלסנדרו וארי, צ'זרה בקאריה, פאולו פריזי, ג'אנרינלדו קארלי, אלפונסו לונגו, ג'מבטיסטה ביפי, לואיג'י למברטנגי, ג'וזפה ויסקונטי די-סאליצ'טו, ג'וזפה קולפני, פייטרו פרנצ'סקו סקי-קומנו, קרלו סבסטיאנו פראנצ'י, רוג'רו בוסקוביץ', ג'וזפה גוראני ופייטרו מוסקאטי, אנשי 'אסכולת מילנו, אך גם לא ייגרע חלקם של הסופרים, המשוררים והפובליציסטים הרבים, אשר היו קשורים אליהם בדרך כלשהי. גם חלקם של שליטים ומדינאים כמריה תרזה, יוסף ה-2, קאוניץ ופירמיאן חשובים ביותר לצורך הבנת המשוב וההדדיות. מאידך, תהא הרחבה על נושאים כעיתונות וכתבי-עת, דפוס וצנזורה, תיאטראות וסלונים ספרותיים, הכנסות ורמת חיים, חלוקה לשדרות ולמעמדות, ואפילו מצבי-רוח וגילוים של כאריזמה. רבות התלבטתי, אם יש צורך בפרטים ביוגרפיים כה רבים על האישים הללו. לבסוף הגעתי למסקנה, כי לא תמיד ניתן להבין את תפיסתם של פייטרו וארי או בקאריה בכתביהם, אם מתעלמים מן היחסים ביניהם, מן היחסים שלהם בבתיהם ואפילו מיחסיהם עם נשותיהם או מאהבותיהם.

רבות התלבטתי גם לגבי מסגרת הזמן. ובכן, הפור נפל על השנים 1800-1760. בשנת 1760 החלה הפריצה הגדולה של הנאורות הלומברדית עם חזרתו של פ. וארי לעיר מולדתו, עם הגעתו של עוצר חדש, מוכשר ונאור לדוכסות הגדולה ועם הדינמיות של תנועת הרפורמות. בשנת 1797 הושלמה דינמיקה זאת, אבל אז כבר לא היתה הדוכסות קיימת. גם פייטרו וארי, המנהיג הגדול של התנועה, לא היה בין החיים. ה'אסכולה' איבדה את שני מנהיגיה הבולטים ונתפזרה לכל רוח.

מסגרת הזמן היא זאת המכתיבה את מבנה הספר: א. שנות השישים, המסמלות את עלייתה של 'אקדמית האגרופים', את עיתונם הנודע 'בית-הקפה' ואת שיא הרפורמות של מריה תרזה ושל ממשלתה; ב. בשנות השבעים יש המשכיות של הרפורמות בלומברדיה, אך ה'אגרופים' מתפצלים ופועלים במסגרת אינדיבידואלית בדומה ל'פילוסופים' הצרפתים והבריטים; ג. בשנות השמונים חל שינוי דרסטי עם הרפורמות הכפויות של יוסף ה-2 ועם ירידת קרנם של ה'אגרופים'; ד. שנות התשעים הן שנות דעיכה ומהפכה עם סיומו של העידן ההבסבורגי במאה ה-18 ועם מותם  של ראשי 'אסכולת מילנו'. שמונת הפרקים הראשונים דנים בחלוקה פריודית מרובעת זאת.

שני הפרקים האחרונים עוסקים בניתוח הקשרים בין הנאורים הלומברדים עם מחנות הנאורים במדינות איטליה האחרות ומחוצה לה. פרק שלם עוסק בקשר בין הנאורות הלומברדית ובין עמיתתה הצרפתית. לשם כך נבחנו נקודות מפגש, או שמא עדיף לכנותן ברוח התקופה כ"נקודות  תקשורת", בין כל התרבויות הגדולות הללו.
  ומהן אותן נקודות?
1. כתבים. במאה ה-18 טכניקות הדפוס והשיווק של הספרים נשתכללו עשרות מונים. גם מלאכת התרגום נעשתה קלה יותר, כתוצאה מלימוד עצמי ואקדמי של לשונות של אומות שכנות.
  2. כתבי-עת. נראה, כי הפצת המידע באמצעות כתבי-העת החדשים נתנה תנופה עצומה לצבירת הידע על הנעשה במקומות שונים ומרוחקים.
  3. חליפת המכתבים, האפיסטולריה. הדרך הישנה והטובה של חליפת מכתבים בין מלומדים משני עברי האלפים או הימים המשיכה להתקיים גם לעת זאת, אלא שעתה היא היתה מקובלת על שכבות רחבות יותר. נכיר את אלפי המכתבים שהחליפו ביניהם האחים וארי ואת מכתביו, המעטים אך החשובים, של בקאריה עם וולטיר, דידרו, ד,אלמבר, מורלה ושאר גדולי עולם.
  4. דיווחי תיירים. מצוים בידינו תיאורים מופלאים של תיירים, אשר תרו את איטליה לאורכה ולרוחבה והתרשמו ממנה עמוקות. הבולטים מביניהם היו מונטסקיה, דידרו, דיויד יום וגיבון, אך היו גם רבים אחרים.
  5. מפגשים פיזיים. רבות עוד ידובר על הביקור ההיסטורי של בקאריה בפריז. מפגש זה היה קצר, אך פורה ומפרה, והוא משמש את אחת מגולות הכותרת בדבר נקודות המפגש בין הנאורות של צפון איטליה ושל צרפת. גם הקשרים של פאולו פריזי עם מדעניה של פריז, לונדון, אדינבורו, ברן
ופירנצה לא ייגרעו.

השאלה המרכזית במחקר זה היא באיזו מידה פייטרו וארי, בקאריה ושאר חבריהם השפיעו על קבלת ההחלטות ועל מדיניות הרפורמות בלומברדיה בתקופתם. שאלה שניה חשובה היא עד כמה הם השפיעו, אם בכלל, על זרמי הנאורות הפריזאית, הלונדונית או הסנט-פטרבורגית. ועוד שאלה חשובה: פרופ' דונאטי סבור, כי דוכסות מילנו היתה מרכז גדול באותה עת בשלושה תחומים. ראשית כל, הכנסיה האמברוסיאנית היתה הארכידיוקזה הגדולה ביותר בעולם הקתולי; שנית, היא היתה מרכז כלכלי וצומת דרכים חשוב ביותר בדרום אירופה; ושלישית, היא היתה למרכז רוחני גדול ומתעורר. האמנם כך? נראה בהמשך.