יום שלישי, 30 ביולי 2013

עמק יזרעאל ירושלים


עמק יזרעאל ירושלים


יוסף עוזר



הַכָּחָל וְהַשָּׂרָק מְאֹהָבִים עַד הָאָזְנַיִם

יֵשׁ שֶׁלֶף וְיֵשׁ קַשׁ וּגְבָבָה וְחוֹחִית

בְּצֹמֶת מְגִדּוֹ

חָרְבוֹת אֻרְווֹת הַקֵּיסָר שְׁלֹמֹה

כַּלָּנִיּוֹת בֵּין אֵיקָלִיפְּטוּסִים

וְהַיּוֹגֵב בַּשַּׁעַר.

אֲנִי נָבִיא עַל הוֹנְדָה סִיוִיק.

נֶהָג רוֹאֶה אֶת מַה שֶּׁיִּהְיֶה

מַרְאַת הַמְּכוֹנִית מַרְאָה

אֶת מַה שֶּׁהָיָה

"יוסף עוזר איננו משורר שזה מקרוב בא. בן למשפחת עולים בגדדית, יליד ירושלים ומי שילדותו עברה עליו במושב חקלאי בעמק יזרעאל, הוא מפרסם את שיריו זה שלושים שנה. עם זאת, דומה כי בספר חדש זה – פואמה מתמשכת בת קכ"ג פרקים קצרים – הוא נכנס מחדש לשירה הישראלית, לזירתה הפנימית ביותר, לאיזו נקודה מרכזית בה, אשר אולי לא היתה קיימת עד כה, ועתה היא נקבעת איתנה כמו מסמר הנקבע בקורה תחת פטישו הדייקני של קול שירי רענן, בוטח, יציב, קולע ולא יחטיא.

הפואמה קבועה במסגרת של נסיעה במכונית ("הונדה סיוויק") מירושלים לעמק יזרעאל (המשורר נוסע לפקוד את אחותו) ובחזרה מעמק יזרעאל דרך כביש 6 ועד לשער הגיא, שם נעצרות המכונית והפואמה מחמת פנצ'ר. בתחילה נראה כאילו מנצל הדובר השירי את הכפילות של ירושלים במרום הריה ועמק יזרעאל ובעומק שדותיו לשם העתקת קדושתה של ירושלים אל שדות המזרע המשתרעים תחת "לילה חיוור" מבית אלפא עד נהלל (אלתרמן). הוא מנצל את האנלוגיות האפשריות בין שני המקומות, מבליט הבדלים, מאזכר מקורות, רומז לטקסטים הנמצאים כביכול מאחורי מרחקים רבים (למשל, ל"שיר לילה של הנודד" של גיתה). אולם עד מהרה מתברר, שהדובר מנסה לתווך ובה בעת גם להפריד בין עשרות מצבים וייצוגים נוספים: בגדד וארץ ישראל, ילדות של עוני, שהעמל החקלאי גאל אותה מניוון, ובגרות של מחשבה בשלה ושקולה, לשון עברית רווית מקורות קדומים למיניהם וסלנג ישראלי רווי לעזים למיניהם ("העמק הוא ג'קוזי", "השדות מניבים אוברדרפט"), יהודים וערבים, המשורר עצמו ומחמוד דרוויש, מלחמה ושלום, ישראל של 1952 (שנת הולדתו של המשורר) וישראל של ימינו, ומעל לכל – קדושה וחולין, אלוהים ואדמה, אמונה ופעולה מעשית ומכלכלת של הנחת צינורות והשקאה לילית, כש"בוץ מתפנק בין אצבעות הרגלים".

כל התכנים הללו וכן רבים שלא פורטו כאן נישאים על גבי אמירה שירית משכנעת למן קריאת השורה השנייה של הפואמה ("יש שלף קש וגבבה וחוחית בצומת מגידו"); אמירה שירית מוצקה וחומרית, או נוטפת כ"אגל נמלא כאגס" – תמיד מדויקת, שרויה בתנועה בלתי פוסקת, תמיד – גם כשהיא איטית וכמו מהוססת -  גברית ומלאת כוח. באחד מפרקי הפואמה אומר הדובר: "מרוב שתפרתי יצא רק קרע". בפואמה המרשימה של יוסף עוזר קורה הדבר ההפוך: מרוב קרעים מתגלה בה המאוחה והשלם".

  דן מירון

על המשורר:

יוסף עוזר נולד בירושלים, גדל בעמק יזרעאל, חזר בתשובה ולמד בישיבת אור שמח. שיריו זכו להערכה ולפרסים: פרס רון אדלר על הספר "סילן טהור" בספריית הפועלים, פרס על שם ליס מלר באונ' חיפה, ופרס ראש הממשלה בשנת 1993. עוזר כיהן כיו"ר "מאזניים" של אגודת הסופרים העבריים, היה בן מקימי כתב העת "דימוי" ומעורכי "משיב הרוח". כיום עוסק בחינוך ותגורר בירושלים.

התרשמותי: השירים נעים ונוגעים בזיכרונות וחוויות המושפעות מהילדות בעמק ובירושלים ומה שביניהם, שירים המבקשים לנסות להבין את מהות המעבר בין קודש לחול והעירוב ביניהם. ניתן להבחין בהתבוננות החותרת להתבונן ב"מקום" הטעון הזה, שאינו רק רקע לחיים, אלא מהותו של הכותב. השירים פורשים לרווחה את עולמו החווייתי של הדובר/הכותב. כתיבתו היא תנועה מתמדת ב"חלל שלישי" -  שבין עולמות – מרכז-שוליים, קודש - חול, רוחניות-חומריות, אינטלקטואליות-רגשיות, מכליל את כולם, מתחבט בהם ומצמיח את האני השירי.
יוסף עוזר, אינו פורץ בשירה מתוך גטו סתגרני, ואף אינו מפיר טאבו מקובל בעולם האמוני ממנו הוא בא, ומלהט הוא במלים במחשבה שקולה. החברה הדתית, נענית לצו-השיח ההגמוני של הספרות העברית החדשה ומקעקעת עמדות דתיות שמרניות. אבל הרובד הסמוי בשיריו של יוסף עוזר עושה את ההפך הגמור: בקריאה מעמיקה מבקש המשורר להשיב לשירה העברית החדשה את מה שאבד לה – את היכולת  הטבעית לשוחח עם הסמלים היהודיים העתיקים ולהכיל אותם בתוך הזרם  העכשווי.  אסיים בציטוט, אחד היפים מתוך הספר, ולא במקרה, השיר החותם את הספר, (עמ' 127);

כְֹּשֶהַוֶּרֶד נִפְתָּח

וְיוֹנֵק הַדְּבַֹש

בֵּין יֶרֶךְ הָעִבְרִית לְיֶרֶךְ הָעֲרָבִית

בַּמִּפְשֹּעָה בְּמֵי נֶפְתּוֹח,

כְּנִיסַת יְרוּשָלַיִם


לסיכום: ספר מומלץ !!

יום שני, 29 ביולי 2013

שימותו הקוצים

שימותו הקוצים


יפתח אלוני
עורך: פרופ' דן מירון


"בקובץ שיריו הראשון של המספר יפתח אלוני עושים היגדים קצרים וחשופים מה שעושים בסיפוריו המצבים, הדמויות והעלילה – הם בוקעים ישירות מרגעים קיומיים מתוחים ומשדרים מצוקה ומבוכה. השדר מועבר באמצעות הצירוף של האמירה הישירה והבוטה עם המטאפורה המפתיעה, המשמשת כמין צופן המאפשר קיצור דרך ותוך כך גם הסתרה חלקית של אמיתות קשות מדי.

"הזיכרונות הם אֵבֶל. על מה שהייתי יכול", יודע המחבר. עם זאת "החסד העליון" המאפשר "לשכוח את עצמך" הוא אשליה, המביאה את האדם ל"אסון האמונה בכוחי". האדם חייב להיזהר "מרוחות מתעוררות מקרן הזוית של הזמן". אבל בה בעת אסור לו לכסות על "שברי האבל שלוחשים שנאה" – כמו על גחלים לוחשות, שכיסויין מגדיל את סכנתן. עליו להסתגל לכך שהדיבור שישמיע יהיה "גמגום של קול קינה".

אכן, כוחם הגדול של השירים גלום ב"גימגום" שבהם. היגדי השיר של אלוני הם תמיד קטועים, כאילו נחתכה מהם ראשיתם או אחריתם. אבל הקיטוע מוסיף להם עוצמה, שריריות, ישירות ומקוריות. רבים מהם מכים בקורא בכוחה המפתיע של המטאפורה הבלתי-מתאימה, כביכול; "אני מלביש את המילה העירומה עדיין בזיעת אדמה". הקורא עובר עם הדובר השירי של הספר על פני עולם בעל סימני היכר ישראליים, אלא שסימני היכר אלה הוטמעו לחלוטין במבוך אישי, שהמשורר חושפו בכנות אכזרית וללא כל נסיון לשוות לו חן וצבעוניות. גם המוסיקה של הטורים אינה מנסה לשבות את האוזן. זוהי מוסיקה מתפרצת ונקטעת, מתאפקת ולפתע נפתחת רגשית: "פרצה דמעה, נסעה ברחוב לבן כמלח, שקראתי על שמה".

קובץ השירים מעמיד את יפתח אלוני במקום בו הספרות הישראלית העכשווית מתרחשת".
דן מירון
יפתח אלוני נולד וגדל בקיבוץ גבולות. בוגר הטכניון במגמת אדריכלות, בוגר מטרופוליס בברצלונה - פילוסופיה נוודית (נומדיזם); סופר, משורר, ומו"ל. יזם ועורך ראשי משותף של "בלוק". יוזם ומפיק הסדרה "סיפור מהסרטים" עבור ערוץ 2 , הסרט "כל אחד והאוורסט שלו" וסרטי מסע אחרים. במהלך חייו טייל יפתח במקומות רבים עולם, והיה שותף במשלחות שונות למקומות רחוקים. כיום הוא ממשיך לחקור את העולם במסעות פנימיים.  ספרו הראשון, "גנב החלומות", שיצא לאור בסדרת פרוזה, "ידיעות אחרונות-ספרי חמד", היה לרב-מכר.  ספרו השני "חלפים" יצא בהוצאת "אפיק" והיה גם הוא לרב מכר.

על חלפים:
"אלוני מתגלה בחלפים כיוצר מהמסקרנים..." – (עלית קרפ - הארץ, ספרים)


התרשמותי: אחרי הביקורת של דן מירון, קשה להוסיף, אך בכל זאת מהתרשמותי, הספר מצוין. מצאתי את הדובר השירי מזוהה עם הכותב וקרבתו לאדמה, לטבע; "ֹשִיכּוֹר מִזֵּעַת הָאֲדָמָה..." (עמ' 7). ניתן להבחין בשפת התרבות ממנה ינק ועליה גדל והתחנך. לעתים חווים בשירתו של אלוני, מאבק אשר מתנהל בפנימיותו עם זכרונותיו השמורים, העצורים בנפשו ומכים בבטנו. ההתפכחות מזיכרונות של חוויות העבר מביאה על כנפיה רובד אחר, של ההווה. 

נאמר על השירה שהיא "מַתאימה את עצמה לצליל הנכון שׁל הנשׁמה" (פּוֹל וַאלֶרי); איני יודעת אם השירה העכשווית והצעירה המוגשת לנו בספר זה עונה על האמירה, מה שכן ניתן למצוא הוא כתיבה בּעקבות חוויה אישׁית או כִּצרור של אָסוֹציָאציוֹת פּרָטיות שׁל המשׁורר, או אפילו כּביטוי לרגשׁותיו בּעִקבות התרשׁמוּתו מנופי הטבע, געגועיו, זיכרונותיו וכו'. כפי שכבר ציינתי, ספר מצוין !!

ילדות מקצרת


ילדות מקוצרת



מאת: אילה בן לולו

כתוב-סדרה לשירה חדשה

בעריכת אמיר אור
הוצאת פרדס
* * * * * *  
(64 עמודים, 49 ₪)



בְּיַלְדּוּת מְקֻצֶּרֶת
כְּמוֹ בְּקוּרְס מְזֹרָז לְשִׁירָה
תָּמִיד יֵשׁ מִי שֶׁיָּנִיף סַכִּין
עַל הַדִּמְיוֹן, וִישַׁפְשֵׁף בַּחֲצִי לִימוֹן
אֶת הַלֵּב הַמַּשְׁחִיר
עַד שֶׁהוּא מַחֲוִיר מְאוֹד.




ספר שיריה הראשון של אילה בן לולו, מביא איתו מעוף מרענן של דמיון אל השירה הישראלית הצעירה. המשוררת יכולה לדבר על עצמה דרך הקיפודה שבחצר, לתפוס שיחה עם הירח או להציג כדראמה את המציאות הפנימית של דיירי הבית. היא יודעת למשל איך קופצים ראש לתוך כוס מים, מה מרגישה חתולה שנולד לה עכברוש, או למה כדאי לדבר עם אנשים מצוירים. אולם אין זו רק פנטסיה לשמה, אלא פנס נוקב המאיר מציאות אישית וחברתית. בן לולו אינה חוששת לסמן מחדש את גבולות האני כחלק מסביבתו, וברבים מהשירים לתת קול לרעב קיומי של קבוצות שלמות – בני האדם, הישראלים או  הנשים. "תְּנוּ לָנוּ מוּזִיקָה שֶׁהִיא תְּפִלָּה", היא מבקשת, "הַלְמוּת הַלֵּב בִּמְקוֹם תֻּפִּים... / אֲנַחְנוּ אִשָּׁה אַפְרִיקָאִית / רְעֵבָה..."
"ילדות מקוצרת" מתייחד בדיבור חשוף שמסיר את הגנותיו, והדוברת בשירים אינה נותנת הנחות לעצמה ולרגשותיה גם בשירים הלא קלים העוסקים בבנה או באביה הנוטה למות.  "...כְּשֶׁיּוֹרִידוּ אֶת הַגּוּפָה לַקֶּבֶר / אֲנַסֶּה לָרֶדֶת אִתָּהּ / אֲבָל גֶּבֶר שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה / יֹאחַז בִּי מֵאָחוֹר בְּחָזְקָה. / הוּא יְלַטֵּף אֶת עָרְפִּי / כְּמוֹ שֶׁמְּלַטְּפִים כֶּלֶב רַצְחָנִי / וְאַחֲרֵי הַהַלְוָיָה אֲנִי אֶעֱלֶה / אֵלָיו הַבַּיְתָה וְנִשְׁכַּב..."
בהרבה הומור עצמי "ילדות מקוצרת" נוגע בכאבי החיים, מבלי להתרפק עליהם. אילה בן לולו נותנת קול גם לרגשות ה"לא תקניים" שלרוב אנו מסתירים, ומתמודדת איתם באומץ יוצא דופן ומעורר השתאות.




אַ קְ וַ רְ י וּ ם

כְּמוֹ מִישֶׁהוּ שֶׁנּוֹלַד מִן הַיָּם,
מִתְגּעַגְּעֵ לשֶַּׁקֶט שֶׁל המַַּיםִ,
חֶצְיוֹ יָם וְחֶצְיוֹ יַבָּשָׁה,
כָּכָה יוֹם אֶחָד רָאִינוּ אוֹתְךָ,
יֶלֶד בֶּן שְׁנָתַיִם וָחֵצִי
בְּתוֹךְ אַקְוַרְיוּם גָּדוֹל שֶׁל דָּגִים,
נוֹשֵׁם שָׁם בְּשֶׁקֶט.
וְלֹא הֵבַנּוּ אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל.
בַּהַתְחָלָה הוֹצֵאנוּ אוֹתְךָ,
אֲבָל מֵרֶגַע שֶׁנִּסִּיתָ אֶת זֶה
רַק רָצִיתָ לַחְזֹר
אַהֲבָתֵנוּ הָיְתָה רוֹעֶשֶׁת מִדַּי.



אילה בן לולו, ילידת ראשון לציון, 1968. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות. סיפורים ושירים פרי עטה התפרסמו ב"קשת החדשה", "שבו", "הליקון", "הו!", "מאזנים" ו"מעריב". היא בוגרת מסלול עריכה ותרגום של מכללת עלמא ובוגרת כיתת השירה העברית-ערבית של הליקון 2006.
כיום מתגוררת בתל-אביב. נשואה+2.
היא אם לילד אוטיסט ואת השנים האחרונות הקדישה לפיתוח תכנית טיפול ייחודית עבורו.
"ילדות מקוצרת" הוא ספר שיריה הראשון.

התרשמותי: ילדות מקוצרת הוא אחד מספרי שירה היותר טובים שקראתי לאחרונה. אמירתה השירית חושית ומעניקה לשירים רכות, למרות עיסוקיה בחומרים קשים כמו מוות. הספר בעיני הוא תיאור מסע מהילדות תוך הסתכלות על המציאות העכשווית. איילה בן לולו, מצליחה בשיריה להצית את ניצוץ הילדות. השירים "פתוחים" ומזמינים ויכולים "לגעת" בכל קורא/ת, כפי שנכתב באחד השירים בספר;

לָֹשִיר

"לָֹשִּיר הַזֶּה אֵין דְלָתוֹת וְאֵין חַלּוֹנוֹת..." (עמ' 52)


יום רביעי, 17 ביולי 2013

חנ'וס המאסטר הגדול

מאפיה מתובלת בעלילות דמים, שחיתות ורומנטיקה
תסריט-ספר חדש: חנ'וס המאסטר הגדול מאת חן קוצ'ינסקי



חנ'וס המאסטר הגדול מאת חן קוצ'ינסקי, בהוצאת ספרי צמרת, הוא תסריט-ספר, סיפור אהבה נועז המתרחש בשנת 2000 הנפלאה ברומא, איטליה. הספר גדוש עלילות דמים, שחיתות, רומנטיקה וספוג אירועים סוערים מנבכי המאפיה האיטלקית.

גיבור התסריט-ספר הוא חנ'וס המאסטר הגדול, גנגסטר ואיש עסקים, נשוי לזיוה, אישה תומכת ואוהבת. לחנ'וס וזיוה יש חבר טוב ששמו דון ג'ון השוחט. הוא אב לשלוש בנות בשנות העשרים לחייהן: רוזה, קליסטו ורוזיטה. דון ג'ון הוא גנגסטר ואיש עסקים, ששותף יחד עם חנ'וס בשני עסקים: הפיצרייה הרומאית ובר העיירה. בעסקיהם של דון ג'ון וחנ'וס עובדות בנותיו של דון ג'ון, וכן מלצריות, רקדנית בטן, חשפנית, ברמנית ושלושה זמרים. שלישיית הזמרים יוצרת קשר רומנטי עם בנותיו של דון ג'ון. חנ'וס ודון ג'ון מחליטים לתת לבנות ולבעלים שלהן את הפיצרייה הרומאית כמתנה לנישואיהם.  לחנ'וס ודון ג'ון יש שני חברים במשטרה: קליפסו - מפקד תחנת המשטרה, ואלפא, סגנו. חנ'וס ודון ג'ון יוצאים יחד עם שני אנשי המשטרה למשימות מיוחדות בשירות המאפיה. אחרי אחת המשימות שלו, חנ'וס פוגש בשוק את תמרה הרוכלת ההודית, בדוכן התבלינים שלה. הוא מסתנוור מיופייה ומתאהב בה. תמרה שמה לב לחנ'וס ומתפתח רומן קצר וסוער מלא תשוקה מינית.

חן קוצ'ינסקי (23) תושב חדרה, מספר כי שאב את ההשראה לכתיבה מהדמיון ומהלב. הוא לומד תסריטאות וכתיבה יוצרת במכללת מנשר לאמנות בתל-אביב, אוהב לכתוב תסריטים מעניינים שבתקווה שיהפכו לסרטים טובים.



חן קוצ'ינסקי מספר "אני שואף להגיע רחוק בתעשיית הקולנוע אפילו לעבוד בהוליווד. למשל על התסריט "חנ'וס המאסטר הגדול" שכתבתי ויצא עכשיו כספר, אני מקווה שיהפוך להיות סרט, בהמשך.  המסר שיש בעלילה בעצם זה שלמרות שיש רוע, רצח, הרג  - צריך לשכוח מהצרות ומהדברים המאכזבים והרעים וליהנות מהחיים. לבלות ולעשות שמח, לאהוב ולהתאהב, כי האהבה זה משהו נפלא ומיוחד. צריך לשיר ולשמוח, לאכול ולשתות, כי אחרי כל דבר רע ואחרי כל דבר לא טוב, תמיד בהמשך תהיה הרגשה טובה. משהו טוב יקרה ותהיה שמחה, תשוקה ואווירה טובה ונפלאה. אני אוהב את תחום הכתיבה, אני אוהב לכתוב תסריטים מסוגים שונים".

חנ'וס המאסטר הגדול מאת חן קוצ'ינסקי, הוצאת ספרי צמרת, 109 עמודים, מחיר לצרכן 69  ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים או בחנות ההוצאה ברחוב המצודה 3 אזור ובאתר ההוצאה www.netbook.co.il


מאחורי הפרגוד

מאחורי הפרגוד


מאת: אריה מארק

הוצאת כרמל

* * * * * *
(212 עמודים, 89 ₪)

"מאחורי הפרגוד" מביא מחזה שכתב אריה מארק, במאי ומחזאי, מייסד תיאטרון "פרגוד",  בהשראת סיפור קצר מאת ש. שלום בשם "היד השניה". הספר איננו רק מחזה, אלא דו שיח בין שני היוצרים, איך מחזה צריך להראות ולהישמע, איך רעיון מופשט לובש צורה מוחשית המוצגת בפני קהל צופים על בימת התיאטרון, איך סיפור קצר הופך למחזה וכיצד עושים זאת. מעל הכל זהו סיפור מופלא על רעות רוחנית בין אריה מארק לש. שלום.

החיבור בין מארק לשלום החל אי שם בשנות החמישים. מארק למד אז משחק בבית הספר לאומנויות ברמת גן, ובמסגרת שיעורי ההיגוי הוא התבקש לעבוד על שיר בשם "חצות", שכתב ש. שלום.
"לפני כ-15 שנה", מספר מארק, "תמהתי פתאום על השיר הזה ועל המשורר שחיברו. כל השנים נגעתי בו רק כטקסט מקרי, שאיתו עבדתי על עבודה קולית, על נשימות, על ריכוז. הרגשתי עם השנים שהשיר הזה מבטא אותי ואני מזדהה איתו כאילו שאני כתבתי אותו". שיר זה עורר את סקרנותו לגבי יצירתו של ש. שלום כולה. מארק קרא את הסיפור הקצר "היד השניה" ונכבש. גם כעבור שנתיים, כשקרא את הסיפור בשנית, נוכח לדעת שהוא עדיין משפיע עליו. הוא רצה לעלות אותו על הבמה. כשהתקשר לש. שלום, הוא הסכים להיפגש איתו מיד. "צריך להבין, ש. שלום הסכים להיפגש עם מתי מעט. נסעתי לביתו בחיפה שלוש פעמים והקלטתי את הפגישות. הוא שמח לקבל אותי (ש. שלום: "אני מברך אותך בביתי שמסיבות שלא ניתן פה לפרטן רגל זר לא דורכת בו . אבל אתה פתחת את ליבי בהאזנתך העמוקה לשירתי וליצירה שלי אז אינני יכול להתעלם מזה , להינעל בפניך .ואני אומר לך ברוך הבא בביתי הנעול והסגור"). סיפרתי לו על העיבוד לבמה שאני רוצה לעשות לסיפור "היד השניה". הוא אמר לי שהיצירה הזאת היא תמצית יצירתו ותמצית חייו. נדהמתי. מתוך עשרות ספריו ומאות יצירותיו, התחברתי לזאת שנחשבת לחשובה ביותר גם בעיניו".

השניים התכתבו ביניהם. שלום היה מעורב בתהליך העבודה על עיבוד "היד השנייה" למחזה, ושלח לו את ספריו החדשים בליווי הקדשות. באחד המכתבים כתב שלום: "החידוש שבהמחזה שלך, שמצאת את נקודת השריפה הזאת (ש. שלום טען שיצירתו כולה עומדת על נקודת שריפה אחת), ובסצינות של "היד השנייה" הנך מתאזר לפרוש לפני קהל הצופים והשומעים את קצות היריעה של שירתי כולה. חש אני שניחנת בסגולות של אמן העשוי למלא את משאלות לבו, ואני תפילה להצלחתך". ובמכתב אחר כתב לו ש. שלום: "התרשמתי מאד מביקורתך בביתי (הסגור) ומן התוכנית שהבאת לפני בטיוטא להמחזת סיפורי "היד השניה". לא אכחד ממך, עצם הדבר שמצאת דרך נבכים אל יצירתי, שאני עצמי נותן יד (ה"יד השניה") לחוסמים את הגישה אליה, אומר כבוד לך".

לספר מצורף תקליטור ובו שיחותיהם המוקלטות של אריה מארק וש. שלום (1981, 1985), וכן מבוא הבוחן את סגנון המחזה, הלשון, העלילה והסיפור – בהתאמה למחזה עצמו ובאופן כללי.



על המחזה

המחזה "היד השנייה" מספר על דמות הנלחמת ביד שמאל שלה. בעוד יד ימין בונה, יד שמאל הורסת.
גילוי "הסוד השחור" שבחייו רודף את הגיבור, ובהתחקות אחר רוצח אשתו האהובה – הוא נפגש אתו פנים אל פנים.
העלילה מתגלגלת כך שהוא עצמו מואשם ברצח אשתו ונידון למוות בתלייה. באבלו הכבד ובייאושו המר, הוא מודה במעשה ומקבל על עצמו את הדין, אבל בסתר לבו הוא מתקומם. הוא נאבק על חייו ומנסה , בפלשבק, להציל את אשתו מהמוות הצפוי.
בתא הנידונים למוות הוא חושף את האמת הטרגית, שלא הוא רצח את אשתו, אלא "הסוד השחור" - "היד השנייה" שלו, היא עשתה זאת. והוא זועק את חפותו. הוא רוצה לקום ולהתריע מיהו הרוצח האמיתי המשתלט על העולם, אבל מאוחר מדי.
חמש פנים נסתרות, חוששות להיחשף, יש בכולנו:  ליצן, קוסם, שטן, אדם וחווה. חמישתן מחוברות להוויה אחת והזיקה ביניהן היא פנימית. בתקופות שונות, בהתאם לנסיבות שונות, משתלטת עלינו אחת מהן ו"מנהלת" את חיינו. הן מופיעות על הבמה ונעלמות, כמו מחלקות תפקידים ביניהן ומחליפות מקום. וגיבור המחזה נע כמריונטה בתוך מבוך שבו המהלכים מוכתבים, רוצה להבקיע לעצמו מוצא, ללא הצלחה.

אריה מארק, שחקן, במאי ומחזאי, מייסדו ומנהלו של תיאטרון "פרגוד" הירושלמי. עלה לארץ בשנת 1947, למד משחק בבית הספר למשחק בהנהלת אנרי דורו ברמת גן. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בספרות עברית. למד גם פילוסופיה וחינוך. השתלם במשחק ובבימוי בלונדון, אנגליה.
זהו ספרו הראשון.


ש. שלום, (1904-1990), זוכה פרס ישראל לשירה לשנת 1973, היה סופר, משורר ומתרגם עברי . שיריו תורגמו למספר שפות.  זכה בפרס ברנר, 1949 ובפרס רופין, 1956.

יום שני, 8 ביולי 2013

פיצה תות

פיצה תות



מאת: עמליה ארגמן ברנע

איורים: ליאת בנימיני אריאל

הוצאת רימונים

* * * * * * 
 
גיל יעד: 3-6

(לא ממוספר, 64 ש"ח)

"סָבְתָא, אַתְּ כְּבָר מַגִּיעָה לִי?"
כֵּן, רַק מַה לְּהָבִיא, קְטַנָּה?
שׁוֹקוֹלָד, אוֹ בַּמְבָּה,
אוֹ אוּלַי עוּגַת גְּבִינָה?"

לוּלִי אָז עָנְתָה מִיָּד:
לֹא גְּבִינָה, לֹא שׁוֹקוֹלָד,
בָּא לִי מַשֶּׁהוּ מוֹצֵא־דּפֶֹן.
מַשֶּׁהוּ שֶׁל הַבְּשׁוּם־אפֶֹן.
לֹא יוֹדַעַת, סָבְתָא... בָּא לִי
מָשׁוּ שֶׁעוֹד לֹא הָיָה לִי."


לוּלִי הִיא יָלְדָה בַּעֲלַת דִּמְיוֹן עָשִׁיר וְנִפְלָא וְיֵשׁ לָהּ סָבְתָא מַגְנִיבָה שֶׁמְּשַׁתֶּפֶת אִתָּהּ פְּעֻלָּה בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל סָלָאח הַטַּבָּח. שְׁלָשְׁתָּם רוֹקְמִים עֲלִילָה מְתוּקָה רְווּיַת מִשְׂחֲקֵי לָשׁוֹן וְשִׁבּוּשֵׁי לָשׁוֹן מְשַׁעַשְׁעִים. סֵפֶר שֶׁנִּכְתַּב בְּאַהֲבָה וּמֻגָּשׁ בִּקְרִיצָה.

הספר מתאר את הקשר המיוחד בין סבתא טרייה לנכדתה, שהוא מעבר למילים, מעבר להגיון , קשר שיכול בכוח  האהבה והדמיון המשותף ,להעניק  ולברוא גם את מה שהמציאות – כולל זו של ההורים הצעירים- לא בהכרח מכירה. 
פיצה תות הוא ספרה השלישי לילדים. לפני כשלושים שנה פירסמה  את ספר הילדים :"עדי אבא וארבעים המוצצים" (הוצאת כתר) שעדיין אהוב על דור הקטנים  של היום. "גיבורי" הספר של אז  הם  כיום הוריה של היילי, נכדתה הבכורה של עמליה, בהשפעתה נכתב "פיצה תות".  ספרה השני לילדים "שרק לא תרדמו לי באמצע השנה", ראה אור בהוצאת כתר ב-1994.

על המחברת
עמליה ארגמן ברנע עתונאית, סופרת,משוררת , מרצה לתיקשורת וכיום בעלת בלוג מצליח. בת לעיתונאי ,מראשוני ידיעות אחרונות , ואם לשני ילדים, דור שלישי לעיתונות .
ארגמן ברנע היתה כתבת בכירה בידיעות אחרונות במשך כשלושים שנה , ומוכרת בסגנונה האישי המיוחד, ובזיקתה לסיפורים אנושיים . ילידת ירושלים, שקיבלה חינוך דתי, בוגרת חוגי ספרות עברית ופילוסופיה יהודית באוני' תל אביב ובר אילן. מתגוררת כיום ברחוב שינקין בתל אביב , מעבירה סדנאות כתיבה לקהלים שונים, צעירים ומבוגרים.
ארגמן ברנע פירסמה שבעה ספרים .ספרי ילדים,  ספרי שירה ופרוזה תיעודית. ספרה "ללכת שבי" , שנכתב בשיתוף עם אהרן ברנע, הפך רב מכר ותורגם לשפות רבות. הספר, שנמצא בתהליכי עיבוד לסרט הוליוודי, עוסק בסיכסוך הישראלי -פלסטיני  דרך סיפור ידידותם של בני הזוג ברנע עם סלאח תעאמרי, איש אש"ף  בכיר שנפל בשבי בימי מלחמת לבנון הראשונה ורעייתו, דינה, שהיתה מלכת ירדן , אשתו הראשונה של המלך חוסיין.
  • ללכת שבי (עידנים, תשמ"ז 1986) בשיתוף אהרן ברנע <"סיפור על מפגש בין ישראלים לפלסטינים"> תורגם לאנגלית, גרמנית וערבית
  • עדי אבא וארבעים המוצצים (כתר, 1989) <ילדים> <איורים, יוסי אבולעפיה>
  • שרק לא תרדמו לי באמצע השנה (כתר, 1994) <ילדים> <איורים, טלי קריבולט>
  • אמרתי מלאכים (ביתן, תשנ"ז 1996) <שירים> <עריכה ניצה בן ארי>
  • הגוף זוכר (ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000) <שירים> <עריכה אשר רייך>
  • ללכת שבי, אחרי <מהדורה מעודכנת ומחודשת> (ידיעות אחרונות:ספרי חמד, 2004)
  • חם כמוס : שירי אהבה (ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2005)
  • עם סגירת הגיליון (כתר, 2008) <רומן תיעודי העוסק בנעשה מאחורי הקלעים של העיתונות בישראל>


יום רביעי, 3 ביולי 2013

אבא ואבא

ספר ילדים חדש: אבא ואבא


ספר ייחודי לילדים במשפחה שיש לה שני אבות

"לזהר ואור יש אבא ואבא. לאור וזהר יש שני אבאים". 'אבא ואבא' מאת רועי ראובני-הורוביץ, בהוצאת הספרים "אוריון" נועד לתאר עבור ילדים רבים מאד כיום שחיים במשפחות חד מיניות, את היתרון בהוריהם, ולהבין את היתרונות במשפחה, שיש בה שני אבות. הסיפור והספר מגיע  מנקודת מבטו של המחבר, שחש צורך לכתוב עבור משפחות אלה את הסיפור. זהו ספר ייחודי שנועד לילדים ולאבותיהם, יאפשר להם להבין את היתרונות שיש במשפחה שיש בה שתי אבות, ומלווה אותם בחיי היום יום, הבלתי שגרתיים.

רועי ראובני-הורוביץ (42) מעצב, איש פרסום ובעיקר יזם ויועץ לפיתוח עסקי. רועי מספר, כי "הפרויקט החשוב ביותר שלי, אשר בא לגמרי מהלב, היה הרחבת המשפחה שלנו, בדרך שלנו. לצורך כך, אני ובן זוגי עודד, עברנו שנים רבות בניסיונות אימוץ בחו"ל ובארץ, טיפול בילדים דרך "אומנה" ועוד. לפני כ-5 שנים גייסנו את כל משאבינו הכלכליים ופנינו לתהליך של פונדקאות בארה"ב. עברנו חוויה עם הרבה אנשים מקסימים שהיו מסביבנו באחד האזורים השמרניים והדתיים ביותר בארה"ב ויחד עם זאת, קיבלנו הרבה חום ואהבה. לפני 4 שנים נולדו לנו תאומות מדהימות. עשינו "מסע" חזרה לארץ כשבתוכו עברנו חוויות נעימות ולא נעימות של חיטוט ובדיקה של התא המשפחתי הפרטי שלנו בגלל השוני של הבאת הילדות לעולם, דבר שלא קורה במשפחה של גבר ואישה".
רועי מסביר שכאשר נולדו הבנות, "הרגשתי אחריות גדולה להתוות להן את דרכן כילדות של משפחה שונה, אשר נעשו מתוך אהבה גדולה, רצון רב בהם, ומאמצים קשים. מתוך תחושה זו כתבתי את הספר הזה, אשר נועד לתאר עבור ילדים רבים שחיים במשפחות חד מיניות את היתרון בהוריהם".



"בקיצור, ילדים, כשזוהר ואור נתקלות בבעיה, הן רק צריכות לקרוא: ״אבא!״ ואבא אחד תמיד יבוא לעזרה..." (מתוך הספר).

"לטעמי", מספר רועי ראובני-הורוביץ, "רוב הספרות שנכתבה עד כה לילדים, פונה בעצם להורים ולחברה ומנסה לקבל את אישורם לעצב כיום תא משפחתי חדש ולכן, מתארת את מקומם בתוך החברה. אני רציתי לתאר את עולמם של הילדים עצמם, אשר גדלים בתוך מציאות חדשה ומסתכלים לצדדים ומנסים להבין מי הם בתוך הסביבה הקרובה, ולתת להם ביטחון עצמי והעצמה נפשית גדולים יותר, שבאים מתוך ה"יש" ולא מתוך ה"אין". 'אבא ואבא' הוא רק הספר הראשון בפרויקט. בקרוב יצא גם 'אמא ואימא', שכבר כתוב ומוכן וכמובן תרגומים באנגלית של הספרים".

אבא ואבא מאת רועי ראובני-הורוביץ, הוצאת הספרים אוריון, איורים ססגוניים: סיגל משל, עמודים לא ממוספרים, מחיר לצרכן 55 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il

התרשמותי: ספר נפלא בעיניי, בעיקר בגלל תוכנו, אך בהחלט גם בשל האיורים הנלווים והכריכה. באשר לנרטיב, לדעת מחנכים והורים רבים, ישנה חשיבות גדולה לחשיפת ילדים בגיל הרך למשפחות שונות  עם מבנה הורי שונה משלהם. לאחרונה ישבתי עם נכדתי בת השבע והסברתי לה שתיתכן משפחה ובה שתי אמהות, ואז הגיע הספר הזה והוסיף. הספר גרם לי ולהורים של נכדתי לפתח שיחה רחבת היקף ולהציג את כל האפשרויות הקיימות, ממשפחה של שני אבות או שתי אמהות ועד לילד החי רק עם אמא או אבא, וילד שיש לו שני בתים. לדעתי, ספר מצוין !!



זהב


ספר חדש: "זהב" מאת ניצה סלונים


סיפור אהבה נוגע ללב על אנשים, זיכרונותיהם, שתיקתם, שפתם ומה שביניהם, ועל קסמיה של העיר ירושלים

זהב מאת ניצה סלונים, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, הוא סיפור ישראלי מאד, המשרטט  בעט עדין ומדויק סיפור אהבה נוגע ללב על אנשים, זיכרונותיהם, שתיקתם, שפתם ומה שביניהם, ועל קסמיה של העיר ירושלים. זהו ספר 'בטעם של פעם'. יש בו גם רומנטיקה ואופטימיות ומעין הפי אנד.

העלילה מביאה אותנו לירושלים במחצית הראשונה של שנות התשעים. יום אחד מתפרץ איש זר אל תוך חייה השלווים של אישה צעירה, ומכריז  'בעלך מנהל רומן עם אשתי'.  האישה הנדהמת, שחייה עלו על שרטון, יוצאת לחפש עבודה. היא נענית למודעה מוזרה בעתון, ומוצאת את עצמה בתפקיד מזכירתו האישית של איש זקן וחכם, היודע ש"העולם שואף לאי-סדר". במהלך החודשים הבאים מתארגן 'סדר חדש' בין המזכירה הצעירה והיפה לבין המעסיק שלה, בנו שגר בניו-יורק והמטפל שלו. האיש הזקן, שבע ימים ומעשים, שכאב גדול ליווה את חייו, זוכה בערוב ימיו למתנה מופלאה שעליה כבר לא ישלם לעולם. הוא לומד להכיר אהבה אחרת,  שלא ידע שיש כמותה.  אהבה שכולה חסד.

"זהב" הוא סיפרה השלישי של ניצה סלונים. קדמו לו "כי מתוק האור", בהוצאת עם עובד, ו"להחזיק את הזנב של החלום", בהוצאת ידיעות אחרונות.

"כשאני כותבת אני משתדלת לכתוב ספר מן הסוג שאהבתי לקרוא. אני מפיקה הנאה רבה מן השימוש במשלבים שונים של השפה העברית המופלאה, שצמחה נוכח עיניי משפה מצומצמת ולא ממצה, לשפה שמאפשרת התבטאות מדויקת ומכילה", מספרת ניצה סלונים. בכתיבתה היא משלבת מדי פעם אמירה כללית על החיים, שממצה את ניסיון חייה. כתיבתה נוגעת, כואבת ומסקרנת.

ניצה סלונים בעלת תואר ראשון בספרות עברית והיסטוריה. "בנערותי חלמתי להיות סופרת, אבל החיים כפו עליי תכנית אחרת.  ובכל זאת בשלב מסוים החלטתי לפרוש מעבודתי כמנהלת הרשות לדוקטורנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ויצאתי לנסות להגשים את חלומי", היא מספרת. בשנות השמונים עבדה לצד עבודתה באוניברסיטה גם בתרגום סדרות וסרטי טלוויזיה בערוץ הראשון (ולמדה תרגום  במסגרת לימודי מוסמך בחוג לקומוניקציה). "כתוצאה מזה נמלאתי הערצה ותודה למתרגמים שהצליחו להעביר אלינו בילדותנו את מיטב אוצרות העולם באפשרויות המוגבלות שהעמידה העברית של פעם לרשותם".

ניצה סלונים שואבת את השראתה לכתיבת הספר "מן המקום שאני שואבת את כל מה שאני חושבת, אומרת, כותבת:  מן הספרים שקראתי, ההרצאות ששמעתי, האנשים שפגשתי.  בקיצור, מחיי וחיי האנשים סביבי. חיים שהחלו במחציתה הראשונה של המאה העשרים, עברו בכל תהפוכותיה, וזכו להגיע לעולם החדש המשתנה  במהירות נגד עינינו.  "אני משתדלת לכתוב ספר מן הסוג שאהבתי לקרוא, ומפיקה הנאה רבה מן השימוש במשלבים שונים של השפה העברית המופלאה, שצמחה נוכח עיניי משפה מצומצמת ולא ממצה, לשפה שמאפשרת התבטאות מדויקת ומכילה.  אני מרבה לזכור את ספרי נעוריי, שעיצבו אותי, ומנסה לתת ביטוי לכאב שליווה את חיי וגם לשמחה ולצחוק.  משתדלת לכתוב נוגע, כואב, מסקרן, ואולי גם טיפה ציני. ותמיד מחפשת סיום אופטימי.  

כשהתחלתי את "זהב", אחרי שני ספריי הראשונים שעסקו הרבה באובדן, התכוונתי לכתוב ספר מצחיק ומשעשע, קל ולא מכאיב.  הכנסתי איש זקן לספר, רק כדי שיהיה מישהו שיאמר דברים חכמים, ואז התגלגלה מחשבתי לאובדנים שלו, והספר כבר הלך לאן שהלך. הגיבורים הראשיים הם שני חברים, קפלינסקי ורובין, שהגיעו מאותה עיר בפולניה, וחברותם רבת השנים נמשכת עד סוף המילניום; הם בעיניי סמל לעולם הישן, שמתמעטים אלו שזוכרים אותו. העולם שחיו בו אבי וחמי, שהספר מוקדש לזכרם.  זהו ספר 'בטעם של פעם'. יש בו גם רומנטיקה ואופטימיות ומעין הפי אנד. (אני זקוקה תמיד להפי אנד, לא יכולה לוותר עליו)".

ניצה כבר עובדת במרץ רב על ספר חדש, רביעי במספר. "יש לי התחלה של ספר שקראתי לו 'כשילדים וכלבים שיחקו ברחובות' שהתחלתי לכתוב קטעים ממנו כאשר 'נתקעתי' במהלך כתיבת 'זהב'.  אני מנסה לספר על החיים שהתנהלו בשנות השבעים בבית שלנו בירושלים, שהיה מלא בילדים, בחברים, בחיות בית, בצחוקים ובמריבות".

זהב מאת ניצה סלונים, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 349 עמ', מחיר לצרכן 96 ש"ח, להשיג בכל חנויות