יום שישי, 26 באפריל 2013

סקרמוש (רפאל סבטיני), וינטו (קרל מאי)




שני ספרים חדשים בסדרת ספרי הרפתקאות לנוער מהספרות הקלאסית, בתרגום עכשווי

סקרמוש - רומן מימי המהפכה הצרפתית
וינטו - האביר אדום העור



בימים אלה יוצאת הוצאת אסטרולוג, בשיתוף ידיעות אחרונות, עם שני ספרים נוספים בסדרת ספרי הרפתקאות חדשה לנוער ולמבוגרים.
הספרים רואים אור לראשונה בעברית בתרגום עדכני ומלא, ללא קיצורים והשמטות ובליווי הערות והסברים.

וינטו האביר אדום העור, מאת: קארל מאי בתרגומו של בן-ציון הרמן.
סקרמוש-רומן מימי המהפיכה הצרפתית, מאת רפאל סבטיני, בתרגומו של בן-   
    ציון הרמן.

עד כה ראו אור בסדרה 4 ספרים נוספים:
1.    וינטו הפרא האציל  מאת קארל מאי בתרגומו של בן ציון הרמן.
2.    פרש בלי ראש מאת קפטן תומאס מיין ריד בתרגומו של בן ציון הרמן.
3.    היא – הסטוריה של הרפתקאות מאת הנרי ריידר הגארד בתרגומו של בן ציון הרמן.
4.    קפטן בלאד הפיראט שולט הימים מאת רפאל סבטיני בתרגום ליאורה כרמלי.

בקרוב יצטרפו אל ספרי הסידרה :
הנסיך אותו, מאת: רוברט לואיס סטיבנסון
השייח, מאת: אדית מאוד האל
וינטו, ג'נטלמן אדום-עור, מאת: קארל מאי
וינטו, מסע הגיבורים, מאת: קארל מאי

אנחנו מקווים שכל מי שגדל על ספרי הרפתקאות קלאסיים אלה – כמו עוד מיליוני אנשים ברחבי העולם כולו – ישמח לקרוא אותם שוב והפעם במלואם, בשפה עדכנית ובפורמט חדש ולא יפספס את ההזדמנות להכיר אותם גם לילדיו.

 "רפאל סבטיני העניק תנופה דרמטית, עוז רוח וגוון רומנטי לכל רקע או תקופה שתיאר" ("טיימס").


סקרמוש

רומן מימי המהפכה הצרפתית

מאת: רפאל סבטיני

תרגום: בן ציון הרמן
* * * * *  * 

447 עמודים, 98 ₪


"סְקָרָמוּשׁ", ספרו האהוב ביותר של רפאל סבטיני, הוא רומן היסטורי רצוף הרפתקאות, מתובל בסיפור אהבה גדול מהחיים ומעוטר ברקע הססגוני של ימי המהפכה הצרפתית. העלילה הסוחפת של הספר באה לידי ביטוי בתיאטרון  בסגנון הקומדיה דל'ארטה בו מוצא מקלט גיבורו של סבטיני הנוטל את השם סְקָרָמוּשׁ, דמות הליצן החושף את האמת בפני כל.
המהפכה הצרפתית שזעזעה את העולם מוצאת את גיבורו של הרומן, אנדרה-לואי, מתמחה בעיסוקו כעורך דין… ומתוך מקלט מוגן ובטוח הוא נמלט ומוצא מחסה בתיאטרון נודד, נוטל עליו את תפקידו של סְקָרָמוּשׁ ונושא את דברו מאחורי המסכה. האם יוכל לבנות את עתידו כשחקן, לשאת את השחקנית בה התאהב? לא בטלטלת המאורעות הסוחפת! סְקָרָמוּשׁ נאלץ לברוח מהתיאטרון ומארוסתו וללמוד לאחוז בחרב. וכסייף ואיש חרב הוא מגיע לשיאו ומשנה את מהלך ההיסטוריה…

"סְקָרָמוּשׁ, רומן מימי המהפכה הצרפתית" מוגש לקורא העברי בתרגום מלא, מוקפד ומלווה בהערות.

רפאל סבטיני, ממוצא אנגלי-איטלקי, היה הסופר החשוב והפורה ביותר של רומנים וספרי הרפתקאות על רקע היסטורי, בתחילת המאה העשרים. רבים מספריו עובדו לקולנוע ולתיאטרון ונמכרו במליוני עותקים
סבטיני זכה להכרה רק ב-1921, עם פרסום "סקרמוש", שהיה רב המכר הראשון שלו וזכה למספר רב של עיבודים, על במות התיאטרון ומסכי הקולנוע.

על הסופר:
רפאל סבטיני, (1875-1950), נולד באיטליה, בנם של זמרת אופרה אנגליה וזמר אופרה איטלקי. כשהפסיקו שניהם לזמר התפרנסו הוריו כמורים, ועברו בין ערי אירופה השונות. רפאל גדל בבית סבו באנגליה, למד תחילה בפורטוגל ולאחר מכן בשוויץ. בגיל 17 שלט בחמש שפות ואז חזר לאנגליה ואימץ את השפה האנגלית כשפת האם שלו. "בשפה האנגלית נכתבו היצירות הטובות ביותר," טען, "ואני רוצה לעסוק בכתיבה".
בשנת 1922 פרסם את "קפטן בלאד", שמיסד את שמו כסופר אהוד של רבי מכר. ספר זה היה מאז פרסומו מקור לחיקויים רבים והשפיע על עשרות סרטים, מחזות ומחזות-זמר. הוא עלה לראשונה על המסכים בשנת 1924 כסרט אילם. בעקבותיו הודפס שנית ספרו "נץ הים" שלא זכה להצלחה רבה, כשראה אור לראשונה ב-1915.
רפאל סבטיני כתב למעלה משלושים ספרי הרפתקאות, שרובם היו רבי מכר. בנוסף פרסם עשרות סיפורים קצרים ומחזה.
ספריו שתורגמו לעברית: נץ הים , תרגום נחמיה פורת, 1953; סקרמוש, תרגום חיים תרסי, 1952; קפיטן בלאד, תרגום יצחק סברדליק, 1953; המלך האבוד, תרגום נחמיה פורת, 1952.



סדרת הספרים בהם מככב וינטו, המונה ארבעה כותרים, היא סדרת ההרפתקאות הנמכרת ביותר באירופה בכל הזמנים.

וינטו

האביר אדום-העור

מאת: קרל מאי

תרגום: בן ציון הרמן
* * * * *  * 

412 עמודים, 98 ₪


בספר "וינטו האביר אדום העור", הספר השני בסדרת הרפתקאות וינטו ויד-הנפץ, ההרפתקאות יותר נועזות, האויבים יותר חזקים והסכנות מוחשיות עד אימה… חיים ומוות תלויים בחוט השערה!
האם יצלחו גיבורי המערב הפרוע גם מסע נועז ומדהים זה?
האם ישמרו על קשר הדם שקשרו ב"וינטו, הפרא האציל"?

יד-הנפץ, אותו צעיר שהגיע מאירופה, היבשת הישנה, אל היבשת החדשה של אמריקה והמערב הפרוע, יוצא ללכוד נוכל רב מזימות. אולם עד מהרה מפגיש אותו תפקיד הבלש שנטל על עצמו עם האחים לדם שרכש במערב - ובראשם וינטו, הפרא האציל. צמד הגיבורים, וינטו ויד-הנפץ, מאחדים כוחות הן כדי להילחם באויביו של ראש השבט האינדיאני האציל, והן כדי ללכוד את אויבו של יד-הנפץ.

קרל מאי, צעיר משכיל, שאפתן ובעל דמיון מפותח, מצא  מפלט מקשיי היום-יום בכתיבה על ארצות אקזוטיות שעדיין היו מסתוריות וצופנות סוד. בין דפי ספריו צייר קרל מאי דמויות מרשימות, רקם הרפתקאות מרתקות ורשם סיפורי עלילה שכבשו את לב הקוראים, ובעיקר הקוראים הצעירים.
קרל מאי היה סופר ספרי ההרפתקאות הנפוץ ביותר באירופה בסוף המאה ה–19 ותחילת המאה ה–20. רבים מספריו, ובעיקר אלו שתיארו את המערב הפרוע בארה"ב ובהם כיכבו הרפתקנים לבני עור כיד–הנפץ ויד–האש ואדומי–עור אצילים כוינטו, תורגמו לעשרות שפות והודפסו במיליוני עותקים. דורות של קוראים — ביניהם בני ארה"ב עצמם — ראו מול עיניהם את המערב הפרוע בתמונות שלמדו מספריו של קרל מאי... תמונות שתיארו מקומות שכף רגלו לא דרכה בהם.

אחד ממעריציו של קרל מאי היה לא אחר מאשר הפיזיקאי אלברט איינשטיין שכתב: "כל ילדותי הייתה תחת השפעתו (של קרל מאי). אפילו כיום אני פונה לספריו כשאני רוצה למצוא מרגוע לנפשי..."

על הסופר
קרל פרידריך מאי נולד בשנת 1842 בסכסוניה (מאוחר יותר חלק מגרמניה) ומת בשנת 1912 בגרמניה כסופר הפורה והנפוץ ביותר באירופה. חייו היו מלאי תהפוכות, עליות ומורדות. אולם כל חייו שאף לממש את כישרונו הן בתחום הכתיבה והן בתחום הנגינה וההלחנה, תחום שגם בו הצטיין.
קרל מאי נולד למשפחת אורגים ענייה וסבל מעיוורון עד גיל חמש, אז חזר אליו מאור עיניו. בבית הספר התגלה כישרונו המוסיקלי והוא למד נגינה על מספר כלים. כישרון מוסיקלי זה גם הוציאו לרחובות, שם הרוויח כסף כנגן. יחד עם זאת לא זנח את לימודיו והכין עצמו להיות מורה.
אלא שאירועים שונים הביאוהו במקום לבית הספר... לבית הסוהר! בהיותו בן 14 הואשם כי גנב מספר נרות והושעה מלימודים. כשהומתק עונשו והוחזר לבית הספר וכעבור זמן קצר הואשם שוב כי גנב מטבעות מארנקו של תלמיד אחר, והפעם ישב מספר שבועות בכלא. כשהשתחרר החל להעביר שיעורים פרטיים וחזר לנגן ברחובות, ולהשלמת הכנסה ביצע גניבות ומעשי מרמה.
בשנת 1865 נשפט למאסר של ארבע שנים. התמזל מזלו והוא עבד בספריית בית הכלא, קרא ללא הרף והחל לרקום תוכניות להיות סופר. אולם לאחר שהשתחרר חזר לגניבות ולמעשי מרמה, ובשנת 1870 חזר אל מאחורי הסורגים, לרצות ארבע שנים נוספות של מאסר.
בשנים אלו המשיך לקרוא מגוון רחב של ספרים. הוא הכיר בכלא אסיר שמיתן את מרדנותו ואת זלזולו בחוק והשפיע עליו להכיר את הדת הנוצרית–קתולית לעומק.
בשנת 1874 שוחרר קרל מאי מהכלא וחזר לבית הוריו, ושם התיישב ליד שולחן הכתיבה, נחוש בדעתו לממש את חלומות הכתיבה שלו. באותה שנה כבר נדפס ספרו הראשון, "סיפורה של רוז ארנסטל" ובעקבות כך החל קרל מאי לעבוד גם כעורך ספרותי. הוא כתב סיפורי מסעות קצרים — כולם מבוססים על מקורות שקרא, ללא שיצא מגבולות סכסוניה. בשנת 1878 עבר לדרזדן עם חברתו, עימה התחתן בשנת 1880. הוא ראה בכתיבה מקצוע וניסה להתמקד בכתיבת סיפורי הרפתקאות.
קרל מאי פירסם את סיפוריו וספריו בשמות בדויים רבים, כעשרה במספר. אולם למרות שפע שמותיו הספרותיים ושפע כתביו, עדיין לא זכה לגמול כספי ראוי, למרות שספריו נפוצו בעותקים רבים ותורגמו לשפות שונות. רק בשנת 1892, כאשר החל לפרסם סדרת ספרים תחת הכותרת "הרפתקאות מסע", זכה לגמול כספי ראוי. בסיפורי מסע אלו, שרובם סבבו סביב מסעות לאפריקה ולאסיה, כבר מופיעה דמותו של יד–הנפץ שמאוחר יותר הופיעה גם בסיפורי המערב הפרוע.
קרל מאי הזדהה עם הדמויות עליהן כתב עד כדי כך שסיפר כי היה נוכח בהרפתקאותיו של יד–הנפץ בעצמו. בדותות אלו הכתימו את שמו. הוא הצטלם בדמותו של יד–הנפץ (ומכר את תצלומיו לכל דורש). בשנת 1895 גילה בית אותו כינה "וילת יד–הנפץ" וטען כי היה שייך בעבר לגיבורו הספרותי.
בשנת 1899 יצא קרל מאי לראשונה למסע הרפתקאות של ממש ממצרים – הוא ביקר גם בארץ ישראל – ועד סומטרה  עם אישתו וזוג ידידים, (קלרה וריצ'ארד פלוהן). זה היה מסע שארך שנה ומחצה, וקרל מאי לווה על ידי משרת אישי בן המזרח. במהלך המסע סבל מהתמוטטויות עצבים, אולם זכה בידידותה של קלרה. היומן שכתב במהלך המסע שימש אותו לכתיבת ספרי הרפתקאות מסע נוספים.
בשנת 1903 התגרשו קרל ואישתו אמה, גירושים שהייתה כרוכה בהם גם שערורייה. קרל מאי הואשם כי הציג את עצמו כבעל תואר אקדמי שהתגלה כתעודה חסרת ערך שהנפיק מוסד כלשהו תמורת תשלום.
באותה שנה התחתן קרל מאי שוב... עם קלרה פלוהן שהתאלמנה קודם לכן. בחברתה ערך  מסע בחוף המזרחי של ארה"ב בשנת 1908. הוא מעולם לא הרחיק לכיוון מערב. רשמים ממסע זה מופיעים בספר הרביעי בו מככב גיבורו וינטו.
סיפורי המערב הפרוע של קרל מאי שגיבוריהם וינטו, הפרא האציל, ויד–הנפץ, הדמות שקרל מאי שאף להידמות לה, הם המפורסמים בספריו. דמותו של יד–הנפץ מופיעה גם תחת השם קארה בן נאמסי בסדרת ההרפתקאות הידועה לא פחות שלו המתרחשת באימפריה העותומנית, בעיקר במדבר סהרה.
סדרת הספרים במרכזה ניצב וינטו התפרסמה לראשונה בשנת 1893. באותה שנה נדפסו בזה אחר זה שלושה ספרים. הספר הרביעי בסדרה התפרסם בשנת 1910. אולם דמותו של וינטו מופיעה גם בספרים נוספים.
דמותו הציורית של וינטו, הפרא האציל, היא שהוליכה את פירסומו והצלחתו של קרל מאי בארצות אירופה. עוד לפני פרסומה של סדרת "וינטו" החלו לתרגם את ספריו לשפות שונות, כשהראשונה הייתה השפה הצרפתית בשנת 1881. מאז הופיעו תרגומים של ספריו בעשרות שפות, כולל שפות כמו לטינית, אספרנטו ויידיש ומהדורות בכתב ברייל. בשנת 1960 קבע ארגון אונסק"ו כי קרל מאי הוא הסופר הגרמני המתורגם והנפוץ ביותר בעולם.
עם הצלחתו ופירסומו של קרל מאי, החלו להוציא מהדורות חוזרות של כתביו, והפעם תחת שמו האמיתי (שנרשם גם כשם מסחרי שאין לאיש זכות להשתמש בו לפרסום ספרים).
השפעתו של קרל מאי על קהל הקוראים האירופאי הייתה עצומה. חלומותיו ודימיונו פתחו בפני בני אירופה עולמות חדשים. סיפורי ההרפתקאות המשולבים בתיאורים מאירי עיניים איפשרו לקוראים להכיר את העולם שמעבר לגבולות עירם או מדינתם. למרות שקרל מאי כתב על מקומות בהם לא היה מעולם, התבססו ספריו על מקורות וספרים שונים. אף שההרפתקאות דמיוניות כולן, הרקע והעובדות ההיסטוריות והגיאוגרפיות תואמים ברוב הספרים את המציאות.
בשנות השמונים של המאה שעברה התחדשה ההתעניינות בספריו של קרל מאי, ובעיקר באלו שבמרכזם וינטו ויד–הנפץ. סרטי קולנוע וטלוויזיה הביאו את דמויותיהם לכל בית ובמספר שפות הפכה המילה "וינטו" למילה מקובלת לציון "ראש שבט אינדיאני" במילונים.
ספריו של קרל מאי נמצאים בראש רשימת רבי המכר "של כל הזמנים" גם כיום במדינות כגון הולנד, בלגיה, דנמרק, גרמניה, הונגריה, צרפת, צ'כיה ובריטניה. החל משנת 2001, שנה בה החלו להדפיס מהדורות חדשות של ספריו בהוצאת נאמסי שמרכזה במדינת דקוטה הצפונית, חוזרים ספריו לרשימות רבי המכר גם שם.
בשפה העברית היו מהדורות של ספריו שהתפרסמו בחלקה הראשון של המאה העשרים, חלקם בעיבודים מקוצרים.

מספריו שתורגמו לעברית: יד הנפץ; יד הנפץ בממלכת ארי הכסף; יד הנפץ וארי גאולת הדם; וינטו ויד הנפץ; וינטו; וינטו בין הקומנצ'ים; וינטו ובגידת הקומנצ'ים; וינטו ואנשי המערב; וינטו ויד האש; בשבי האינדיאנים; בערבות קולורדו; המערב הפרוע; האינקה האחרון; המנהיג הצהוב; בין שודדי סין; ציידי העבדים; שודדי המדבר; בעקבות השודדים; דרך כורדיסטן הפראית; בארץ המהאדי; שטן ובוגד; המטמון הנעלם; עמק המוות ועוד.


בועות ורודות מתנפצות


ספר חדש: בועות ורודות מתנפצות


מאת אורית גליקסמן
ספר מרגש על אימוץ וסודות מן העבר

בועות ורודות מתנפצות מאת אורית גליקסמן, בהוצאת הספרים "אוריון", הוא ספר מרגש שייגע בלב כל קורא ועוסק בתחום האימוץ. זהו ספר שתקראו בשקיקה ולא תרפו ממנו עד לדף האחרון שיסיר את הלוט מעל עולם של סודות ואימוץ .

רינה, גיבורת הסיפור, היא אלמנה משכילה, אצילית ונעימת מראה שהחיים זימנו לה אירועים מאתגרים וסודות כמוסים. בבדידותה הרבה היא מתוודעת למאיר, אלמן בן גילה, המסתיר אף הוא סודות כמוסים משלו. החיבור בין השניים מוביל לידידות ואף מעבר לכך. חגית, בתו של מאיר, מאמצת אותה אל לבה ואל משפחתה ומוצאת בה תחליף לאם שכה חסרה לה. אולם סודות העבר אינם מרפים, ובסדרה של אירועים דרמטיים והשתלשלויות מפתיעות הם עולים וצפים, קורעים את המסווה מעל פני הדמויות ומטיחים את האמת בפניהן. הבועות הוורודות שבהן חיו בני המשפחה מתנפצות בזו אחר זו, ומותירות אותם לאסוף את שברי חייהם המרוסקים.  האם יצליחו לעשות כן? האם יזכו לשלווה ולאהבה? סיפור זה נכתב לאחר שסוד מן העבר צץ ועלה במשפחה שחשבה שהיא מושלמת. הבועה הוורודה התנפצה, ומתוכה צצו גילויים חדשים שאילצו את המשפחה להכיר בעובדות חדשות ומעניינות אודותיה.

חגית מוצאת קופסה ובה מכתב ובדיקת מעבדה. אין לה מושג במה מדובר, והיא מנסה לגלות למי שייכת הקופסה. במקביל למאמציה, האישה שאיבדה את הקופסה מחפשת אותה, ואז נוספת הצלע השלישית, אביה של חגית. מבלי דעת הוא רוקם רומן נוגע ללב עם האישה בעלת הקופסה. חגית מראה לו את הקופסה ובה המכתב (כתוב בצרפתית), והוא מתרגם לה את תוכנו. מסתבר כי מדובר במכתב של אם לבתה. האם מביעה חרטה על כי היא ובעלה שיקרו לבת, ואמרו לה כי התינוקת שילדה, נפטרה. האם מסבירה מדוע הדבר נעשה ומותירה עקבות לאיתור הילדה. אביה של חגית, מתוך תחושה פנימית, מספר לאשה שהכיר על הקופסה שנמצאה, ושואל אם במקרה יש לה קשר. מכאן מתפתחת העלילה, כאשר חוט השני בה הוא החיפוש הנוגע ללב של האישה אחר הבת שהוסתרה ממנה. אולם העלילה מסתבכת כאשר מתברר שחברתה הטובה של חגית, גילת, גם היא ילדה מאומצת. שתי החברות מנסות להתחקות ולגלות מי הם הוריהם האמיתיים, וההלם רב כאשר מתגלה האמת המפתיעה, בייחוד לגבי זהות אמה של חגית.

אורית גליקסמן (45), אם ל-3 ילדים, תושבת באר שבע, עוסקת בהוראה כעשרים ואחת שנים מתוכן שלוש עשרה שנים בגן.  היא מספרת על ההשראה לכתיבת הספר: "לאימי ז"ל יש אחות אחת. הן היו מאד קשורות זו לזו ולהן הייתה אם שזו סבתי שהייתה טיפוס מאד קשה. אי אפשר היה להמרות את פיה. שנה לאחר שאימי נפטרה בטרם עת, מתה גם סבתי משברון לב. דודתי כינסה את בני המשפחה כשנתיים לאחר מכן וסיפרה שהרתה בגיל 17 לחבר שהיה לה. הוריו של החבר התנגדו לחתונה והיא מצאה את עצמה הרה בתקופה שזה היה דבר נורא. סבתי התאלמנה בגיל 27 וגידלה את שתי הבנות לבדה. היא עבדה כעובדת סוציאלית והייתה לה גישה למסמכים. היא דאגה להרחיק את דודתי ממקום המגורים לתקופת ההיריון וכשילדה סיפרה לה שהוולד נפטר בלידה. דודתי נישאה לבעל שידע על עברה אך תמיד  חשבה בליבה שאולי התינוק חי. כל עוד אמה הייתה בחיים היא לא העזה לבדוק ולרחרח. רק כשאמה נפטרה היא חקרה ומצאה שבנה חי והוא סופר ועיתונאי החי היום בצרפת. אני זוכרת שהיא סיפרה לנו זאת סמוך לחופשת הפסח והסיפור לא הירפה ממני. בחופשת הפסח ההיא התחלתי לכתוב ולכתוב וזרם הכתיבה לא פסק.

את רוב הספר כתבתי לפני שנים רבות במוזה אחת שארכה מספר חודשים ואז הנחתי לו מתוך ראייה ששחררתי את המטען שבליבי וזהו. לאחר שכמה חברות עיינו בכתוב ורצו המשך מצאתי את עצמי חוזרת לסיפור. ההמשך לקח כשנה לסירוגין".

בועות ורודות מתנפצות מאת אורית גליקסמן, הוצאת הספרים אוריון, 126 עמודים, מחיר לצרכן  68 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il




יום רביעי, 24 באפריל 2013

אשכול הכופר


ספר חדש: אשכול הכופר

מאת שמואל פפרברג
מותחן רומנטי על רקע המציאות הישראלית העכשווית


אשכול הכופר מאת שמואל פפרברג, בהוצאת הספרים אוריון, ממזג מתח עם רומנטיקה על רקע המציאות הישראלית העכשווית על מורכבותה ורבגוניותה ובד-בבד חושף סאגה משפחתית אפלה.

במהלך העלילה הקצבית והמרתקת, הנעה בין ניו יורק, חיפה וירושלים עם קריצה לרמת גן, מתוודע הקורא לדמותו של יואב, צעיר מפונק בן המעמד הגבוה, שסביבו מתרחש הסיפור. העלילה מסתבכת והולכת כשיואב מגלה פרטים משמעותיים על חייו שלא ידע בעבר, ועוד יותר – כשמנהיגי העולם התחתון, פשעים וזנות, נכנסים לתמונה. הדמויות הרבות והססגוניות המשתלבות בסיפור מצלמות תמונה ישראלית אותנטית בלשון עשירה, קולחת ובהירה.

הרומן נוטה למזג בין מתח לרומנטיקה במציאות הישראלית, אך בעיקרו הוא פמיניסטי.  מנחם סלע, שאמנם אינו גיבור הספר, אבל בהחלט מיומן בגרימת רע לזולתו. האיש מאופיין בשאפתנות וחמדנות נטולי מעצורים. יואב, אחד משני ילדיו החוקיים של מנחם נפרד מאשתו בליל הכלולות, ובאותו ליל גורלי הוא מאבד את כל משפחתו בתאונת דרכים. יואב ממשיך לעסוק בעסקים שירש מאביו, ובמלון יוקרתי מתאהב באישה פרודה. במהלך העלילה יואב נפגש עם אחות (למחצה) ירושלמית ואח (למחצה) מניו יורק, שלא ידע על קיומם. אנשי עולם האמונה, היושר והצדק וכן העולם התחתון, הפשע והזנות מתוארים בספר כפי שהם, ללא "כחל ושרק", כמו כן, כל מה שעלה בגורלם. זו המציאות הישראלית לטוב ולרע. האם יואב יינצל ומה יעלה בגורלו ובגורל שאר גיבורי הסיפור? התשובות הן בספר המפתיע והמרתק.

זהו ספרו השני של שמואל פפרברג, תושב כפר סירקין, מחבר הספר 'כפופה כאגמון' (2009) . הוא היה מסעדן וסוחר אומנות. הספר נכתב במשך כ- 3 שנים.

אשכול הכופר מאת שמואל פפרברג, הוצאת הספרים אוריון, 263 עמודים, מחיר לצרכן  79 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב סחרוב 19, קניון ערי החוף, ראשון לציון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il




יום שלישי, 23 באפריל 2013

להסיר את הבגדים


ספר חדש: 'להסיר את הבגדים' מאת לימור דגני:
סיפור סינדרלה של כוהנת הסקס לשעבר



מה גורם לבחורה להתנהג בצורה פרובוקטיבית ולהצטלם ל"פלייבוי"? מהן מילות הקסם של הפייה הטובה שבכוחן להפוך את לכלוכית לנסיכה? ומה הקשר בין הדברים? הספר, להסיר את הבגדים מאת לימור דגני, בהוצאת הספרים "גוונים", מספר את סיפור חייה של כוהנת סקס לשעבר וחושף את המהפך שעברה בחייה. הספר משלב רוחניות גבוהה לצד גשמיות חזקה, ייאוש לצד אמונה, שנאה לצד אהבה וחשכה לצד אור. היא חושפת פן נסתר באישיותה ומגלה לנו את התשובות תוך הסרת בגדיה.

לפני כעשר שנים התפרסמה לימור דגני בתור "המורה לערבית מהפלייבוי". מדינה שלמה נדהמה כשמורה לערבית החליטה להיבחן לאודישנים להנחיית ערוץ הפלייבוי. מאז, הפכה למעין כוהנת סקס, כשהנחתה תכניות בערוץ 'אגו' וכתבה טור ב'פנאי פלוס' בשם "דגדגני". לאחר שהספיקה לבצע את הדברים הפרובוקטיביים ביותר, היא נעלמה לחמש שנים. הספר מספר את סיפור חייה וחושף את הפן הרוחני שבה.

לימור דגני (36) אם חד הורית לשתי בנות, תושבת השרון, מספרת, כי "בנובמבר 2003 התפרסמתי בתור "המורה מהפלייבוי", כשהייתי המורה לערבית, לשון ואירובי היחידה מבין כל הנבחנות שניגשו לאודישן ולהנחיית ערוץ הפלייבוי הישראלי. על אף שלא נבחרתי לתפקיד, זאת הייתה תחילת הדרך שלי בעולם התקשורת, דרך שנסללה על ידי תפקידי סקס ופרובוקציה בעיקר, ושהופסקה מיוזמתי כשנולדה בתי הבכורה. עד אז, הספקתי להנחות תכניות סקס בערוצי טלוויזיה ואינטרנט, לשמש כתבת בעיתונים ובמגזינים שונים, לדגמן, לשיר, להצטלם ללא בגדים ולהופיע במופעים בימתיים עם אניטה פללי. עם הזמן הפכתי לאם חד-הורית, והפסקתי להיות רק לימור דגני.

תמיד קיבלתי בתקשור ש"צריך להסיר את הבגדים". נפשי לא הייתה נקייה ומזוככת מספיק כדי להבין את המשמעות הסמלית. הבנתי את המסר כפשוטו: להסיר את בגדי הגוף. לכן, עשיתי זאת בקלות ובידיעה שאני עושה דבר נכון, שאין בו כל רע. רק לאחר ניקיון והתמרת השלילי שבנפשי, התחלתי לקבל את התקשורים בצורה גבוהה, בהירה ומדויקת. כך הבנתי שעד היום טעיתי שהסרתי את בגדי הגוף, בעוד שהכוונה האמיתית של התקשור הייתה הסרת בגדי הנפש".

לימור דגני מזמינה אתכם "להסיר את הבגדים" ביחד איתה. לא תבואו?

להסיר את הבגדים מאת לימור דגני, הוצאת הספרים גוונים, 144 עמודים, מחיר לצרכן 72 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים.




יום שני, 22 באפריל 2013

ספר התודות שלי


ספר ילדים חדש: 'ספר התודות שלי' מאת מיכל בוקר

תודה –  מילה כה קצרה שמשנה לטובה כל מצב בחיים




ספר התודות שלי מאת מיכל בוקר, בהוצאת הספרים אוריון, הוא ספר מתנה מרהיב לילדים עם רובד של מודעות עצמית ומסר בעל משמעות עמוקה על כך שהכרת תודה והערכה למה שיש לנו הן המפתח להצלחה בחיים. הכרת תודה יוצרת אושר, סיפוק נפשי ושמחה פנימית שהם הבסיס לחיים הטובים שכולנו מחפשים.



ספר התודות שלי הוא ספר מיוחד, המלמד את הילד להעריך את הדברים שיש לו ולהכיר תודה - גם אם אלו פרטים קטנים מחיי היומיום, הנתפסים בדרך כלל כמובנים מאליהם.

הספר מתוכנן כך שתמונת פניו של כל ילד שמקבל את הספר מופיעה בו. זאת ע"י עיצובו עם חור בצורת עיגול, שעובר דרך הכריכה הקדמית ובכל עמודי הספר, ומאפשר להדביק את תמונת פניו של הילד במקום המיועד לכך (המקום מסומן בספר), מה שהופך את הספר לאישי ומיוחד רק לילד עצמו. פניו של הילד יופיעו בכל עמודי הספר והוא ירגיש שהסיפור סובב סביבו.  בסוף הספר יש עמוד שבו הילד יכול למלא את רשימת התודות האישית שלו וכך הוא ילמד ליישם ולהפנים את הרעיון. הספר מתאים לפעוטות ועד גיל 7.

לדברי מיכל בוקר: "הידיעה שיש להכיר תודה, פותחת בפנינו את דלתות החיים הטובים. בחרתי לכתוב על הנושא וללמד להכיר תודה על הדברים שיש לנו דווקא לפעוטות, זאת במיוחד לאחר שנתקלתי בלא מעט מבוגרים שעדיין לא הפנימו את רעיון הכרת התודה. שהרי אם רוצים לשנות את פני הדור – כדאי להתחיל אצל הילדים".



זהו ספרה החמישי של מיכל בוקר, יוצרת סדרת הארגמן – מוצרי איכות לנשמה. מיכל שמה דגש על החיבור לעצמי, על מודעות עצמית גבוהה יותר תוך כדי מציאת שלווה פנימית. ספריה רבי-המכר, וביניהם במיוחד אור – מדיטציות קסומות להורה ולילד ומפתח הסודות, מלמדים כיצד להשיג זאת בקלות.

ספר התודות שלי מאת מיכל בוקר, הוצאת הספרים אוריון, 35 עמודים צבעוניים בעיצוב מיוחד ומקורי, מחיר לצרכן 45 ש"ח, מנוקד, הספר מתאים לפעוטות ועד גיל 7. מתאים גם כמתנת סוף שנה בפעוטונים ובגני הילדים. להשיג באתר ארגמן www.argaman.info ובחנויות הספרים.

פרוזאק בייבי





פרוזאק בייבי

יומנו של עובר


מאת: גידי קורן


עורכת: נילי כרמל-יונתן
איורים: ג'ודית אשר


הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים



******

(95 עמודים, 84 ₪)

"פרוזאק בייבי" הוא נובלה ספרותית מקורית ומפתיעה, המסופרת מנקודת מבט ייחודית ושנונה של עובר ברחם אמו, אשר מגלה לחרדתו כי היא שוקלת לבצע הפלה.

אין מדובר כאן במדע בדיוני, כי אם בנובלה ספרותית העשוייה מחומרי המציאות של חייו ועיסוקו המקצועי של מחבר הספר - גידי קורן – פרופסור לרפואת ילדים ולתורת התרופות והרעלים באוניברסיטת טורונטו, חוקר בינלאומי, מלחין וסופר.

נקודת המבט המיוחדת של העובר, גיבור הספר, מעניקה לו יתרונות רבים על פני המבוגרים החיים בסביבתו הקרובה, בעולם שמחוץ לטריטוריה הבלעדית שלו ברחם אמו.  המבוגרים אינם יודעים עליו דבר בעוד הוא עֵד סמוי לסודותיהם הכמוסים והאינטימיים ביותר, שומע ויודע גם את מה שהם אינם יודעים על עצמם. הוא מבקר ומוכיח אותם, מלגלג עליהם בעת הצורך וגם חושד בהם ופוחד מהם. הוא מודע לכך שקיומו ועתידו תלויים בחסדם וביכולת שלהם להתגבר על בּוּרוּת ועל דעות קדומות.
עולמם של המבוגרים נראה בעיניו קטנוני, מסוכסך, מלא בּוּרוּת ופחדים קמאיים, המביאים אותם להסיק מסקנות שגויות. הם מוצגים על ידו, לעִתים, באור נלעג ומגוחך משום שהם חסרי אונים, חלשים, לא מעודכנים, נמהרים ונוטים להיות ניזונים מ"עצות סבתא" מיושנות ופרימיטיביות.
העובר מעוצב כדמות עגולה ומתפתחת, דמות של מספר המודע היטב למגבלותיו. למרות שהוא צף כדג באקווריום מי-השפיר של אמו ונעדר כל אפשרות של תקשורת ממשית עם סביבתו, חוש השמיעה שלו מפותח היטב והוא שומע ומבין את המתרחש סביבו. מאחר ויש לו יכולת לוגית להקיש היקשים, הוא משכיל להסיק את המסקנות הנכונות הרבה לפני המבוגרים בהם תלוי קיומו. הוא ערני ונבון, ניחן בתפיסה מהירה, בחכמת-חיים אינטואיטיבית, בסקרנות בלתי-נלאית, ברגישות רבה ובחוש הומור.
שנינותו ותבונתו וחוש ההומר בו ניחן, מביאים אל הסיפור תובנות מפתיעות.

זהו סיפור מרתק, מכמיר לב ומעורר קשת רחבה של תגובות.


מתוך הספר


1 בינואר
נוצרתי אתמול בלילה. למעשה זה היה היום בחמש לפנות בוקר.
שירלי (זאת אִמי, או לפחות אמי הביולוגית) ותום (ניחשתם ! אבי הביולוגי, ספק אם הוא יהיה אבא שלי) שבו ממסיבת סילבסטר בשעה ארבע לפנות בוקר והיו שתויים למדַי. אני לא בטוח שהיא הייתה ערה בעת חילוף הנוזלים שהתרחש ביניהם בשעה חמש. ודאי שלא הייתה ערנית מספיק  בכדי להבחין שתום לא השתמש בקונדום.
הם התעוררו בשלוש אחר הצהריים ועשו את זה שוב. הפעם היא הזכירה לו להשתמש באמצעי מניעה. האם היא מודעת למה שקרה ביניהם אתמול בלילה? כמה זמן הם כבר ביחד? כנראה שאני לא יכול לצַפות ליותר מִדַי תשובות    כשכל-כולי בגודל של תא מיקרוסקופי.

3 בינואר  
אני מאוד עסוק  בהתחלקות ליותר ויותר תאים. אני מצוי באמצע המסע שבין החצוצרה לרחם. אבל כשיש לי רגע פנוי אני לא יכול שלא לשאול את עצמי -  אילו שירלי ידעה שהיא בהיריון כבר משלשום - האם הייתה ממשיכה אותו? קרוב לוודאי שלא.
....
12 במרץ
שירלי הלכה היום שוב לפסיכיאטר שלה. ללא הפרוזאק היא בקושי מצליחה לקום בבוקר מן המיטה ורואה הכול בצבעים שחורים וכחולים. אתמול בערב היא אפילו אמרה לתום שהיא לא רוצה לחיות. זו  הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את תום בוכה. "את חייבת לחזור ולקחת את התרופה", אמר לה הפסיכיאטר. "אבל מה יהיה אם היא תזיק לתינוק שלי?" היא שאלה. "אני לא חושב שזה עלול להזיק" .
...
האמא של שירלי לוחצת עליה לא לקחת סיכונים: "את אישה צעירה. את יכולה לתכנן עם תום היריון בלי הפרוזאק הזה". האמא מחייגת לחבר ילדות שלה, שהוא גניקולוג מפורסם, וקובעת לשירלי מועד להפלה  ב - 18 במרץ. שירלי מסכימה, אבל בוכה רוב שעות היום. מפעם לפעם היא מביטה בתמונה הקטנה שלי מן האולטרא-סאונד. גם תום מאוד עצוב. הוא אמר לשירלי שהוא לא מתנגד להפלה, אבל מצד שני הוא לא בטוח שזה הכרחי. הוא לא מצליח להבין איך ייתכן שכל הרופאים לא יודעים אם פרוזאק מסוכן בהיריון, הרי כל-כך הרבה נשים צעירות לוקחות פרוזאק והריונות הם עניין שבשגרה.

14 במרץ
לא ישנתי כבר שלושה ימים. אני כל הזמן חושב איך הם יעשו לי את זה. האם זה יכאב? אני בוכה הרבה, אבל הדמעות שלי מתערבבות בנוזל השלייה ואף אחד לא יכול לשמוע כשעוּבּר בוכה. אני מנסה לצעוק, אבל הריאות שלי מלאות מים והם אינם יכולים לשמוע.

15 במרץ
גורלי נחרץ. זהו היום האחרון של חיי. הדיכאון של שירלי הולך וגובר מדקה לדקה. היא התקשרה למרפאת ההפלות ושאלה כל מיני שאלות של איך ולמה וכמה?  בשלב הזה כל חלקי גופי כבר מושלמים אבל משקלי הוא עשרים וחמישה גרם. 

16 במרץ
היום הוא יום מותי.
במרפאת ההפלות הכניסו את אמא  לחדר הניתוחים והשכיבו אותה על מיטה. אני מרגיש שהיא הולכת ונרדמת כי גם אני מתחיל להירדם. אולי יותר טוב ככה, ללכת לישון וישר לפח אשפה. אני שומע מכשירים זזים ומרגיש שהם מזיזים גם אותה.  


מתוך אחרית הדבר

העובדות פשוטות למדַי:
יותר ממחצית ההריונות, בישראל ובעולם כולו, אינם מתוכננים. אבל - היריון בלתי מתוכנן איננו, בהכרח, היריון בלתי רצוי. נהפוך הוא - ברוב המקרים ההורים מצפים בשמחה להולדת תינוקם. ההבדל היחיד נעוץ בכך שאי-הידיעה של הריונה גורם לאם להמשיך ליטול תרופות שאולי הייתה בוחרת להימנע מהן אילו ידעה שהיא בהיריון. זהו אחד הגורמים לרמות חרדה גבוהות מאוד הפוקדות את האם והאב העתידיים.
 מקור החרדה נעוץ בפרשת התאלידומיד הידועה לשמצה, שהתרחשה בתחילת שנות השישים של המאה העשרים.  אלפי נשים נטלו אז את התרופה ההיא לטיפול בבחילות ובהקאות בהיריון וילדו תינוקות עם מומים קשים בגפיים. אחת התוצאות של אותו אירוע טראומטי היא העובדה שמאז ועד היום מתייחס הציבור, כולל ציבור הרופאים, לכל תרופה שנוטלת האישה בעת הריונה כאילו הייתה תאלידומיד חדש.
מחקרים רבים שבוצעו מאז ועד היום הוכיחו כי במציאות הרפואית הנוכחית - מעט מאוד תרופות מזיקות לעוּבּר.
הפחד משימוש בתרופות גורם לכך שאִמהות רבות בעת הריונן אינן מטופלות באופן ראוי, אפילו במקרים של מחלות  המסכנות את חייהן. אני פוגש מִדי יום בנשים שמוכנות להיות מעין "שאהידיות" ולסבול ממחלתן, בהנחה שגויה שסבלן יחסוך מתינוקן חשיפה תוך-רחמית להתפתחות לא תקינה או למומים כאלה או אחרים.
 הבעיה בגישה זו היא שברוב המקרים מחלות אִימהיות בלתי מטופלות נושאות סיכון רב לעוּבּר... מחלה דיכאונית בהיריון היא דוגמא ניצחת למצב הבלתי אפשרי הזה: דיכאון בלתי מטופל טומן בחובו סיכונים רבים לאם ולעוּבּר, כולל הפלות טבעיות, פָּגוּת וסיבוכים בלידה, לצד אשפוזים וניסיונות התאבדות של האם. קבוצת  התרופות המרכזית לטיפול בדיכאון,  התרופות שמעכבות את הסרוטונין ואפינפרין במוח, נבדקה על אלפי נשים הרות ובמרבית המחקרים לא הראתה תופעות לוואי עוּבּריים. יש רופאים המצטטים את מיעוט העבודות הטוענות שיש בתרופות כדי להזיק, למרות איכותם הנחותה של מחקרים אלה. חלקם עושים זאת מחשש שייתבעו לדין אם יקרה נזק לעוּבּר, והאחרים - אולי לא מצאו פנאי להתעדכן. לראיה - רוב הפסיכיאטרים המומחים בתחום יודעים היטב שטיפול תרופתי נאות עשוי להציל את חייה של האישה ועוּבּרה ואף פועלים בהתאם.
כך נוצר על האישה ההרה לחץ חברתי או רפואי שלא להמשיך לטפל תרופתית במחלה שיש עִמה סיכון חיים או לסיים את ההיריון, גם אם הוא רצוי מאוד ותקין לחלוטין.

סיפורו של "פרוזאק בייבי", של הוריו ובני משפחתו, מבוסס על המחקרים העדכניים ביותר ומטרתו להביא לידיעת הציבור, בדרך ספרותית, את האמת הרפואית; לגרום לנשים בהיריון להתייעץ עם רופאים מומחים בנושא תרופות בהיריון, להמעיט מהן חרדות מיותרות, לסייע להן להימנע מ"עצות סבתא" ולאפשר לעובּרים להתפתח ולהיוולד כתינוקות בריאים ושלמים.       


על המחבר

גידי קורן, אחד הישראלים המצליחים בעולם, הוא פרופסור לרפואת ילדים ומומחה לפרמקולוגיה קלינית ולטוקסיקולוגיה (תורת התרופות והרעלים). מאז שנת 1986 הוא חבר בכיר בסגל בית החולים   "Sick Kids"ובאוניברסיטת טורונטו. הוא ממלא תפקידי מפתח בארגונים מדעיים קנדיים ובינלאומיים ומרצה תדיר באוניברסיטאות וכנסים רפואיים ברחבי העולם. בעל קתדרת מחקר באוניברסיטת אונטאריו המערבית.
פרופ' קורן הוא המייסד והמנהל של תכנית Motherisk - קבוצת המחקר הגדולה בעולם לחקר השפעתן של תרופות בהיריון על היילוד. התוכנית זוכה למוניטין בינלאומי ופרסים, ורופאים מיותר מחמישים מדינות התמחו בה. ביניהם כשלושים רופאים ישראליים. בימים אלה שוקד פרופ' קורן על הבאת התוכנית לאוניברסיטת ת"א בזכות תרומה גדולה של חברת תרופות קנדית.
על עבודתו הרפואית ומחקריו הייחודיים והמקוריים זכה פרופ' גידי קורן בפרסים בינלאומיים יוקרתיים; ביניהם: פרס רול פאלמר, ארה"ב, 1997, פרס פולסון, נורבגיה 2011 ופרס רשות המחקר הקנדית
 (CIHR), 2012.

בין תגליותיו פורצות הדרך: 1. מדידת שרידי חומרים תרופתיים בשיער של ילודים מאפשרת לבדוק אם העובר נחשף בעת ההריון לתרופות שעלולות להיות מסכנות חיים. 2. תינוק שעובר ברית מילה זוכר את הכאב לאורך זמן רב.  
יליד קריית-אונו (1947). סיים  את לימודיו בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א (1974) ואת התמחותו ברפואת ילדים בבית החולים שיבא תל-השומר- (1980).
את שירותו הצבאי עשה כחובש קרבי וכרופא מוטס ביחידה 669.
עבודתו השוטפת בטורונטו אינה מונעת ממנו להמשיך ולהחזיק את ביתו בישראל והוא מרבה לעבוד בשיתוף פעולה עם רופאים וחוקרים ישראליים ללמד ולהרצות בארץ
בשנת 1992 הקים גידי קורן בבית החולים לילדים של טורונטו את התיאטרון הראשון בעולם שבו הצוות הרפואי מופיע באופן קבוע בפני הילדים המאושפזים. ההצגה הטיפולית "זנבות" מפרי עטו, שברה את השיא העולמי במספר הצגות שמועלות בהמשכיות בתיאטרון ילדים כלשהו והיא רצה בהצלחה מרובה כבר כעשרים שנה.
במהלך חייו מנהל גידי קורן בקביעות שתי קריירות מקבילות. בצד היותו רופא ילדים הוא מוזיקאי ומלחין של  למעלה מארבע מאות שירי זמר ישראלים, שרבים  מהם חדרו למחזור הדם של הזמר העברי.  בהיותו קורא ואוהב מושבע של שירה, הלחין קורן עשרות רבות  של שירי משוררים (נתן יונתן, זאב ז'בוטינסקי, רחל, זלדה, אמיר גלבוע, נתן זך, יהודה עמיחי)  שחלקם ("כמו בלדה" "פתאום קם אדם  בבוקר" עם שלמה ארצי) הפכו  לקלאסיקה. שירו : "שיר משמר-שיר הנשמרת" – דו-שיח מוזיקלי על פי שיריהם של נתן אלתרמן ובתו תרצה אתר, הוקלט באפריל 2011. שירו האחרון "זה הזמן שכואב" על פי מילותיו של נתן יונתן הוקלט בספטמבר 2012.
קורן פעיל מאוד בחיי הקהילה היהודית והישראלית בטורונטו. החל משנת 1992 הוא מכהן גם כעיתונאי ומפרסם בקביעות טור דו-שבועי, בנושאי תרבות ואקטואליה יהודית וישראלית, בעיתון המרכזי של יהדות קנדה – ""Canadian Jewish News. טורו של קורן הוא המדור היחיד המתפרסם בעיתון זה בשפה העברית.


ספרי המחבר
ספרות מקור
"שובי דובי" – הוצ' ספרית פועלים,1977
"זלמן יש לו מכנסיים –"הוצ' דליה פלד, 1977
"הדובון והבובה" – הוצ' יבנה, 1977
"הבובה שלי" – הוצ' יבנה, 1978
"הטיול לארץ התווים" – הוצ' ויזארט, 1978
"מיס פטיקוט" (סדרה בת 5 ספרים) – הוצ' יבנה, 1980
"מחלקת ילדים" -  הוצ' דליה פלד, 1980
"תותי חולה" – הוצ' ספרית פועלים, 1981
"פיץ העכבר" (סדרה בת 4 ספרים) – הוצ' ויזארט, 1983-1986
"העיקר הבריאות"- לקסיקון רפואי לילדים שרוצים לדעת – הוצ' יבנה, 1988

ספרי מקור שתורגמו לאנגלית
"The Adventures of Shoobi Doobi Bear" - Published  by Kidfest International - Avshalom Rubin, 1987
"Get Well Soon" - Paul Goes to Hospital Published by Kidfest International - Avshalom Rubin  1987
ספרים שנכתבו במקור באנגלית
Taills"– (A Musical play) The kid in us   Publishing House, Toronto, 1992 "
"Cildren of Neverland" -The kid in us Publishing House, Toronto, 1997
"Sock Dragon"- Amazon, 2012

פרסומים רפואיים (1982- 2011)
15 ספרים רפואיים שראו אור בהוצאות ספרים ידועות בקנדה ובצפון אמריקה ותורגמו לשפות רבות, בהן גם לעברית.
1450 מאמרים מחקריים בתחומי התמחויותיו הרפואית, שפורסמו בכתבי-עת רפואיים ברחבי העולם.

יום שלישי, 2 באפריל 2013

אני אומרת זאת מאהבה


"אני אומרת זאת מאהבה"

שירים

מאת: מיכל סנונית

הוצאת מודן

* * * * * *
(62 עמודים, 68 )



השירה היא הדם של הנפש. היא הבגד היפה של הכאב.
היא המוזיקה של הרווח בין המילים.
השירה אומרת את שאי־אפשר לומר בשום דרך אחרת.
היא מציאות מדומיינת. היא חלום אמיתי.
מענגת ומתעתעת. שליטה ונשלטת. מתבצרת בגוף
ונבעטת מתוכו החוצה בכוח הנשמה.
                                                                                מיכל סנונית

שירתה של מיכל סנונית מקבלת תפנית מפתיעה בספרה "אני אומרת זאת מאהבה".
לצד שירתה הלירית הנודעת, תופסים בספר מקום מרכזי שירים שחלקם בעלי גוון מחוייך ואירוני  ואחרים, הנוקטים לשון ישירה, בוטה וכואבת.
לספר שלושה שערים:
שער ראשון: "מתוך העשבים השוטים עולים ובאים ימים טובים" – המורכב ממחזור שירים שבמרכזו השיר: "נאום העשבים השוטים". מיכל סנונית מובילה את "שירת העשבים" למקום מפתיע ובלתי צפוי. בפעולת קילוף מתבקשת, ימצא בהם הקורא שירה אקטואלית, ביקורתית, שניתן לקחת אותה לכיוונים שונים כיד דמיונו של הקורא.
שער שני: "נקודת תצפית" – שירי התבוננות בתהליכי הזמן, בנופי והלכי הנפש, כתובים  בצורה מזוככת, מהורהרת, מציירים תמונות מחיי היום יום בסביבה אנושית מוכרת .
שער שלישי: "לילה לילה לאה" – בשפה אינטימית, שבאופן פרדוקסלי גם חודרת ומטלטלת, מכונסים שירים של צפונות הלב, שככל שהם אוטוביוגרפיים ואישיים, כן יש בהם מצפונות לבו של כל אדם ("הקשיבו לציוץ העפרוני/ הוא היודע את הלב/ וצפונותיו." עמ' 53).
הספר "אני אומרת זאת מאהבה" הוא ספר שיריה ה-13 של מיכל סנונית. קדמו לו בין היתר: "נגיעה"; "ללחוש אהבה"; דרך היופי דרך הכאב"; "שירת הלב" ו"שאהבה נפשי". וכמובן ספרה הנודע "צפור הנפש" שתורגם ל-38 שפות והפך לנכס צאן ברזל שהעניק השראה גם ליוצרים בתחומי המחול, המוסיקה והתיאטרון, בארץ ובעולם.

שיחה לילית
א.
הוֹלְכִים לִישֹׁן, אֲנִי אוֹמֶרֶת.
וְאַתָּה אוֹמֵר, נְדִידַת הַצִּפּוֹרִים מִתְאַחֶרֶת הַשָּׁנָה,
וּפָנַי נוֹדְדוֹת אֶל חֶלְקַת צַוָּארֵךְ.

אֲנִי בְּגַבִּי, מַתִּירָה אֶת כַּבְלֵי חָזִיָּתִי,
מְכִינָה עַצְמִי לִכְבוֹד הַשֵּׁנָה
אֵלֶיהָ אָנוּ הוֹלְכִים יַחְדָּו
לַיְלָה לַיְלָה, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

כְּשֶׁחֶלְקַת צַוָּארְךָ תֹּאבַד בְּחֶלְקַת צַוָּארִי
נָשׁוּט כִּשְׁנֵי בַּרְבּוּרִים בַּנָּהָר
וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאִי
עַל שֶׁבְּרָאֲךָ.

ב.
וְהַנָּהָר שִׁירַת בַּרְבּוּר
וְאֵין דִּבּוּר.

שִׂיחָה שְׁתוּקָה
אִישׁ בְּאִשָּׁה.

בַּרְבּוּר בְּתוֹךְ בַּרְבּוּר
וְאֵין דִּבּוּר.


על מיכל סנונית וספריה

מיכל סנונית פרסמה עד היום 41 ספרים. ספרי שירה למבוגרים וספרי ילדים רבים, ביניהם ספרים לכל גיל-למבוגרים וילדים כאחד.
בין הפרסים שזכתה בהם: פרס בינלאומי לספרות ילדים, ז'נבה 1993; פרס הנשיא ומשרד החינוך במקסיקו, שם הוכרזה כסופרת השנה לשנת 2006. בארץ זכתה בפרס ראש הממשלה 2005 ועוד.
ספריה זכו להצלחה בינלאומית, תורגמו לשפות רבות ונמכרו ברחבי העולם בכשלושה מיליון עותקים. בראש עומד "ציפור הנפש" שתורגם ל-38 שפות, כיכב ברשימות רבי המכר וזכה לשבחי הביקורת שהשוותה אותו ל"נסיך הקטן" של אקיזפרי ו"השחף" של ליווינגסטון. בגרמניה בלבד נמכר צפור הנפש בשבע מאות וחמישים אלף עותקים עד כה, באנגליה בכ-120,000 עותקים וסך מכירות הספר בספרדית עומד על מעל 300,000 עותקים. ב-1993 זכה הספר במקום הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית לספרות ילדים בז'נבה וב-2006 נבחר ע"י הנשיא ומשרד החינוך כספר השנה במכסיקו. לרגל הזכייה הודפס הספר במהדורה מיוחדת בת מאה אלף עותקים והופץ בכל בתי הספר  והספריות במדינה. בתחילת 2010 חגגו באנגליה במהדורה חגיגית את יציאת העותק המיליון של הספר בשפה האנגלית ברחבי העולם. הספר זכה לעיבודים לבמה, מחול ומוסיקה. בשבדיה יצרו בהשראת הספר יצירה למחול, סרט לטלויזיה הממלכתית-חינוכית ומחזמר. תיאטרון המחול בדיסלדורף העלה בספטמבר 2008 את ציפור הנפש בהצגת בכורה במסגרת פסטיבל המחול Take-off 3, ואילו בארץ הוצג בפסטיבל ישראל מחזה מוסיקלי המבוסס על הספר בהפקת המדיאטק  בחולון.
לאחרונה ראה הספר אור בצרפת.

ספרים נוספים של מיכל סנונית המצליחים בחו"ל הם: "בוא וחבק אותי" כ-200,000 עותקים ברחבי העולם, "יד ביד עם אלוהים" כ-100,000 עותקים ברחבי העולם  ו"תגיד לי שאתה... תגידי לי שאת..."
לאחרונה ראו אור בתורכיה ובפורטוגל מהדורות חדשות של "צפור הנפש", "בוא וחבק אותי" ו"יד ביד עם אלוהים". "ציפור הנפש" ו"בוא וחבק אותי" יצאו בשנה האחרונה גם בערבית בהוצאת דאר אל הודא, בתרגומה של פתחיה טברי והופצו בארץ ובשטחים.

בעונה של 2008 העלתה התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של גיל שוחט יצירה מאת מיכל סנונית בשם "ירמיאו החתול – פנטזיה לחתול ותזמורת". הלחין אייל באט, שיחקו וקראו עירית ועזרא דגן. קונצרט ראשון עלה בחודש מאי 2008. לקראת הקונצרט יצא ספר לילדים "ירמיאו החתול" כשם היצירה המוסיקלית.

מיכל סנונית נולדה בקיבוץ עין החורש בו גדלה, התחתנה וילדה את שלושת ילדיה. כיום מתגוררת בתל אביב. בוגרת החוגים לספרות עברית ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במשך השנים הייתה רועת צאן ומטפלת בילדים, עיתונאית ב"על המשמר" בו ערכה את מדור התרבות ואומנות ואת מוספו השבועי "חותם". כיום בנוסף לכתיבתה הספרותית נפגשת עם קהל קוראים ילדים ומבוגרים, מרצה ומשוחחת בנושאי ספרות שונים במתנ"סים, מועצות אזוריות ובחוגים לספרות ברחבי הארץ.

ספרים לכל גיל וספרי ילדים (רשימה חלקית):
"צפור הנפש", הפצה מודן, 1985; "אדם והפרח", כתר, 1987; "איילת השחר", כתר, 1987; "דרך הלב", זמורה ביתן, 1989; "איש עם כובע על הגובה", מעריב, 19921; "מסיבה משפחתית", מעריב, 1993, (מבחר שירי ילדים משנות ה-80 – 70); "בוא וחבק אותי", הפצה מודן, 1997; "יד ביד עם אלוהים", הפצה מודן, 1999; "תום כבר לא לבד", ספרי אריה ניר, 1995; "לי-אור", ידיעות אחרונות, 2000; "כמה דוב בבית",מודן 2004; "שירה נוסעת העירה", מודן, 2006 ו"ירמיאו החתול", מודן 2008.

בין ספרי שיריה העיקריים: "מי מפחד משירים רומנטיים", כתר 1987; "נגיעה", כתר 1990; "בא והולך",זמורה-ביתן 1992; "דרך היופי דרך הכאב", ידיעות אחרונות 1999; "ללחוש אהבה", ביתן 2004 ו"שירת הלב", כנרת, זמורה ביתן, 2007.