יום רביעי, 27 ביוני 2012

לאור הירח





חדש בהוצאת פרדס

לאור הירח
קובץ סיפורים
מאת: תמר פריד
עורך: חיים פסח

*****

190 עמ', 88 ש"ח


כמו אמן, המצרף חפצים יומיומיים או ממוחזרים וחסרי ערך ליצירת אמנות, לוקחת תמר פריד דמויות ואירועים אפרוריים המוכרים לנו כל כך מהיומיום האורבני, ומציגה אותן באור סוריאליסטי–קומי, פרי נקודת המבט של גיבוריה. המפגשים המקריים בין דמויותיה יוצרים מציאות חדשה, בה כל נסיעה במונית הופכת למסע התגלות, נהג מאצ’ו הופך לקורבן תמים, צפייה שגרתית בתוכנית טלוויזיה לרומן אהבה וליל אהבה למעשה נקמה... שום דבר לא נותר כפי שנראה בתחילה, מעבר למראית עין, מעבר למראה הדמות - תמיד מתגלה היפוכה הגמור, הנסתר מן העין. המפוכח נחשף ברגע לא שפוי ומי שנחשב לא שפוי מתגלה בשפיותו המפוכחת. כולנו שבויים במערכת מתעתעת של קונבנציות  חברתיות שהסופרת ממוטטת ללא כאב, בהומור סלחני וברחמים רבים.

לאור הירח הוא קובץ הסיפורים הראשון פרי עטה של תמר פריד והוא מכיל 34 סיפורים.

תמר פריד, עיתונאית ועורכת. בוגרת לימודי היסטוריה של המזרח התיכון וספרות צרפתית, ובעלת תעודה בעיתונאות מאוניברסיטת תל-אביב ובעלת תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת בן-גוריון. עבדה במשך 11 שנים כתחקירנית, מפיקה ועורכת בטלוויזיה החינוכית בתוכניות כמו "ערב חדש" (מפיקה); "בקריאה ראשונה" (מפיקה); עורכת ומפיקה של התכנית "יש מצב" עם ג'קי לוי'; התכנית "חוצה ישראל". כמו כן, ערכה מספר תכניות בערוץ הופ! קטנטנים.
כתבה וכותבת בעיתונות המיועדת לשוק המקצועי: "מזון", "מבנים" ו"תעשיות". בשש השנים האחרונות עורכת את מגזין "יופי!"  (מגזין מקצועי לתעשיית היופי של טלר תקשורת).
גדלה בגבעתיים. בנעוריה שהתה באוקספורד, אנגליה, וכן התגוררה מספר חודשים בניו-יורק. אחרי הצבא (בו שרתה כמאבחנת ומראיינת פסיכוטכנית), חיה בפריז במשך חצי שנה ושם התחילה לכתוב. היא כתבה תיאורים של מפגשים עם אנשים שונים וקטעי שיחות להן צותתה בבתי קפה.

תרגמה את הספר :"Another Chance for Love" של הפסיכולוג Sol Gordon (הוצ' סירקיס, 2006), וסיפורה "מון שרי" התפרסם בגיליון אוגוסט 2011 של כתב העת "מאזניים".

זיכרון הילדות הכי מוקדם שלה קשור בבית החולים אברבנאל. בזמן שמשפחות אחרות היו נוסעות בשבת בבוקר לים, הייתה משפחתה נוסעת לביה"ח הפסיכיאטרי אברבנאל שם עבדו בעבר הוריה: אביה הפסיכיאטר הנודע פרופ' יהודה  פריד ז"ל ואמה, אביבה, ממקימות החוג לריפוי בעיסוק באוני' ת"א שם גם לימדה 35 שנה. בחופש הגדול הייתה תמר מגיעה לבית חולים פסיכיאטרי שניהל אביה ברמת ח"ן, מבלה עם החולים, משחקת פינג-פונג ומציירת איתם.
השהות שם לימדה אותה שהאמת נמצאת לפעמים דווקא במקומות שלכאורה חפים מכל היגיון. החיים לימדו אותה, שאם פוקחים היטב את האוזניים, העיניים והלב – לפעמים שומעים, רואים או מרגישים את מה שהדמיון מציע לנו.

התרשמותי: אני מאד אוהבת סיפורים קצרים, ובספר אור ירח, מצאתי סיפורים עם דמויות כמו "מוכרות" לכולנו. למשל נהג המונית שהופך תחליף לשעת הפסיכולוג, או  הופך לקורבן לכעסים החבויים. חלק מהדמויות אפרוריות, אבל סביב כל דמות נוצר סיפור היוצר מציאות דמיונית או כזו שיכולה אולי להתהוות במציאות הזויה. להבנתי, ניתן למצוא את ההשפעה שיש לכותבת מעברה, מביקוריה בבית חולים פסיכיאטרי (מקום עבודת הוריה), מה שמוסיף נופך מעניין ומרתק לסיפורים, ולא אחת מעלה תמיהה המלווה בחיוך. אהבתי מאד את הספר, מומלץ בחום !!!

ביום שלוּלוּ בַּבּוּ מתה


ביום שלולו בבו מתה
מסע מפותל בתוככי החברה הישראלית על שלל גווניה


הספר ביום שלולו בַּבּוּ מתה מאת מיכל בר פרו בהוצאת הספרים קינג, הוא סיפור מסגרת שבו נשזרים סיפורים נוספים בעלי מעמד עצמאי. בראש וראשונה זהו רומן משפחתי שובה לב, מקסים ומהנה הכובש את הקורא החל מן המילה הראשונה, מוביל אותו בצחוק ודמע למסע מפותל בתוככי החברה הישראלית על שלל גווניה, רבדיה ומנהגיה וממזג בעלילתו אהבה, קנאה, בגידות וניאופים, לחשים וכשפים, סגולות נגד עין-הרע ומאכלים מעוררי תאווה וחֵך מתובלים בהומור.

מיכל בר-פרו הצליחה לשרטט ביד אומן דמויות אותנטיות שקמות ועומדות מול עיני הקורא: אנשים, נשים וטף בני עדות ולאומים שונים, שהתקבצו במושבה אחת בשרון מסביב לגרעין של משפחה ססגונית אחת – משפחת בבו כהן, שעלילותיה וסיפוריה יחד עם שכנים ומכרים, פועלים, בעלי מלאכה וסתם הולכי בטל ויושבי קרנות ובתי-קפה, יכולים למלא גם שלושה מחזורי חיים.

הספר נכתב בשפה קולחת עשירה בדימויים בלתי שגרתיים ומתובלת בעגה וביטויים ומטבעות לשון ייחודיים, המצליחה לבטא את הצדדים המשעשעים, המגוחכים והאבסורדיים של החיים.  "הספר עשיר בדימויים ובביטויים צבעוניים המפיחים חיים בסיפורים. הסיפורים שאובים מהמציאות ומחיי היום יום, למרות שלקוראים אולי יישמעו כסיפורי אלף לילה ולילה. המסר שהועבר באמצעות הדימויים והביטויים הוא שהחיים הם קרנבל צבעוני והמציאות אינה שחור/לבן", מספרת מיכל.

מיכל בר פרו (38) היא בעלת תואר ראשון במדעי המדינה מאונ' ת"א ועוסקת כשמאית מקרקעין בעלת חברה לשמאות מקרקעין וניהול נכסים בהרצליה.  נולדה וגדלה במושבה תל מונד בשנות ה-70 וה-80. כיום מתגוררת עם משפחתה בהרצליה. שתי אהבותיה הגדולות – המשפחה והכתיבה, משתלבות היטב בספרה "ביום שלולו בבו מתה" שהוא רומן ססגוני המתאר את דרך חייה והווייתה של משפחה אחת, את החברה הישראלית על גווניה, רבדיה ותמורותיה. "בילדותי , הייתה המושבה יישוב קטן ואינטימי בו כולם ידעו הכל על כולם (או לפחות חשבו ככה). מסתבר בדיעבד כי רב הנסתר מהגלוי".

מיכל בר פרו מספרת כי את ההשראה לכתיבתה היא שואבת  "מהאנשים שסביבי, נופי ילדותי, חיי היום יום שלי. כשמאית מקרקעין אני באה במגע עם אנשים רבים ממקומות שונים ובסיטואציות מגוונות. אנשים מכניסים אותי לביתם ובצוק העתים מספרים לי את סיפוריהם שלפעמים עולים על כל דמיון. באתי לראות בית או חנות או מגרש והנה יצאתי עם סיפור שמספק לי חומר למחשבה לימים רבים. הספר מתאר סוג של מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית ב-40 שנותיה הראשונות של המדינה על מגוון העדות והמנהגים, השסעים והמתחים בחברה, מתחים בין הדורות, בין גברים לנשים ובין חמות לכלות.  לאורך הסיפורים נשזרים אירועים היסטוריים שאכן קרו והשפעתם על חיי הדמויות בספר".

ביום שלולו בַּבּוּ מתה נכתב תחילה כיומן אישי ולאחר מכן קיבל תפנית ככתב יד המיועד להוצאה לאור כספר. "את הרעיון והמוטיבציה לכתיבת הספר קיבלתי בעקבות לידת בני השני. הבנתי שכל הסיפורים שהקיפו אותי וריפדו את ילדותי למעשה מתים אחד לאחד עם האנשים שחיו אותם. לפתע היה לי חשוב לשמר את ההווי המיוחד שבו גדלתי למען ילדיי שחיים בתקופה אחרת לגמרי. ישבתי וכתבתי את הסיפורים ולבסוף נולד הספר במתכונתו הנוכחית. הספר הזה מפיח חיים בתקופה שהייתה עד לא מזמן במרחק נסיעה כ-35 דקות מת"א בקו אגד 641", מספרת מיכל בר-פרו.



זהו ספרה הרביעי של מיכל, אחרי  ספרים בתחום הנדל"ן, הפנטזיה, והשירה: ספר שירה – "אגדה אחרת" ספר פנטזיה – "מסדר האור השביעי", ספר נדל"ן – "בי"ס לנדל"ן".

ביום שלולו בַּבּוּ מתה מאת מיכל בר פרו, הוצאת הספרים קינג, 295 עמודים, מחיר לצרכן 89 ש"ח, להשגה בכל חנויות הספרים ובאתר ההוצאה לאור.

התרשמותי: הכתיבה בספר אינה מתחכמת מידי ומצליחה לנהל דיאלוג עם הקורא, הדמויות לעתים הופכות "מוכרות", כי הן דומות למישהו שהכרנו בעבר או אפילו מתגורר ברחוב שלנו. למשל (להלן ציטוט); "כַּעַכּ קטנים מהסוג המלוח...", משפט זה הזכיר לי את הבייגל'ה של השכנה שלנו בילדותי, היא תמיד הכריחה אותי לקחת צלחת ולהביא לאמא לטעום. היו עוד דמויות משעשעות ועוד אמירות "מוכרות" מהילדות. מאד נהנתי.  מומלץ !!!

יום שלישי, 26 ביוני 2012

שלום שבזי - שירים



שלום שבזי – שירים
סדרת שירת תור הזהב


עורך: יוסף טובי

בשיתוף: פלטיאל גיאת
הוצאת אוניברסיטת תל אביב

בשיתוף מרכז הספר והספריות בסיוע משרד התרבות והספורט.
* * * * *  *
(328 עמודים, 79 ₪)

השירה העברית בתימן ידועה לפחות מן המאה ה-12. למן המאה הזאת היא נכתבת בהשפעה ברורה של שירת תור הזהב בספרד. במאות ה-16 וה-17 החלה שירת תימן להתגבש כאסכולה בפני עצמה, ותפנית הגדולה חלה בה כאשר יוסף בן ישראל ובן משפחתו הצעיר ממנו, ר' שלום שבזי (1619–1680+), החלו לכתוב שירה בהשפעת ה'חומיני' – אסכולה ייחודית של שירת תימן המוסלמית.
ר' שלום שבזי כבש בסערה את שירת תימן, מאפיל על כל המשוררים היהודים שחיו בתימן לפניו וגורם לכך שכל המשוררים שבאו אחריו בארץ זו היוו אך חיקוי חיוור ליצירתו הגדולה. מכל הדמויות הרוחניות הגדולות של יהדות תימן לדורותיה, שבזי הוא הדמות החשובה והידועה ביותר. יצירתו נפוצה בכל רחבי תימן. שירתו, שבימי נעוריו התאפיינה בליריקה אישית על רקע מצבו הכלכלי הקשה (הוא היה אורג במקצועו), הפכה עד מהרה לביטוי הולם ביותר לרחשי גולת תימן – תינוי סבל הגלות הקשה והתקווה העזה והיציבה לביאת המשיח, לקיבוץ גליות ולגאולה. שירת שבזי היתה חלק בלתי נפרד מחיי כל משפחה וכל קהילה יהודית בתימן ונשמעה דרך קבע בסעודות השבתות והמועדים ובמהלך טקסי החתונה.
שמונים ושלושת שירי שבזי הכלולים בכרך זה מהווים האסופה המדעית הראשונה של שיריו. שירים אלו, המובאים באחד עשר מדורים, מייצגים את כלל יצירתו (ידועים כשמונה מאות וחמישים שירים משלו) המצטיינת בגיוונה הסוגתי ובעושרה הלשוני.

בסדרת שירת תור הזהב ראו אור גם:
שירת שלמה אבן גבירול, שירת יהודה הלוי, שירת יהודה אלחריזי, שירת טדרוס אבולעאפיה, שירת משה אבן עזרא שירת אברהם אבן עזרא, שירת שמואל הנגיד ובן המלך והנזיר.
הסדרה היא חלק מפרויקט ספרות מופת עברית של מרכז הספר והספריות בסיוע משרד התרבות והספורט.
יוסף טובי הוא פרופסור אמריטוס לשירה העברית בימי הביניים בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה וראש מרכז בן-שלום לחקר יהדות תימן במכון בן צבי, ירושלים.
הוא פירסם ספרים ומאמרים רבים על הזיקות הרוחניות, התרבותיות וההסטוריות שבין היהדות לאיסלאם בימי הביניים ובזמן החדש. טובי הוא גם עורכם של שני כתבי העת: "תימא" - לחקר יהדות תימן ותרבותה, ו"בין עבר לערב" – המגעים בין הספרות הערבית לבין הספרות היהודית בימי הביניים ובזמן החדש.
פלטיאל גיאת הוא תלמיד מחקר בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא חוקר את דמותה של ארץ ישראל בקרב יהודי תימן בגלות ולאחר עלייתם ארצה.

יוסף טובי
שלום בן יוסף שבזי – האיש ויצירתו
אף ששבזי לא היה המשורר הראשון במשוררי האסכולה התימנית של השירה העברית והיהודית (קדם לו בעניין זה קרובו ובן דורו הקשיש ממנו, יוסף בן ישראל), הרי הוא שתרומתו להתגבשותה ולעיצובה הסופי של אסכולה זו הייתה חשובה יותר מזו של כל משורר יהודי אחר בתימן. הוא היה גדול משוררי תימן ואחר מגדולי היוצרים בספרות העברית והיהודית לדורותיהם.
תולדות חייו
מעט מאוד ידוע על משפחת שבזי. המשפחה התגוררה באזור תַעִז שבדרום תימן. נראה שזקנו אבי אביו, אביגד בן חלפון, היה משורר אף הוא,,אך שבזי אינו מזכירו בכתביו. אביו, יוסף בן אביגד, משורר אף הוא, היה מראשי קהילתו, עסק בקבלה והיה מורה (כינויו בפי בנו שלום – אלמעלם). שבזי נקרא על שם העיר שבז שבה חי מרבית שנותיו.
המשורר נולד בשנת שע"ט (1619) בכפר נגׂד אלוליד הסמוך לעיר תַעִז, כפי שמציין הוא עצמו בפירושו על התורה 'חמדת ימים' (פרשת בלק) ובכמה מן הקולופונים לספרים שהעתיק בעצם כתב ידו.באותה תקופה שלטו התורכים בתימן. בראשית המאה הי"ז היה יחסם לקהילה היהודית עוין והם אף גזרו שמד על קהילות בדרום הארץ. שנה לאחר הולדת שבזי, בשנת ש"פ (1620), נאסר אביו יוסף בן אביגד עם אחרים מראשי קהילתו, על שלא הסכימו להמיר את דתם. לאחר שנים עשר חודש של עבודת פרך בבית האסורים ולאחר ששילמו ממון רב שוחררו מן הכלא, אך הם לא הורשו לחזור לעירם ונאלצו לנדוד ממקום לכמה כמה שנים. שנים קשות אלה, שנות ילדותו של שבזי, עיצבו את רוחו של משורר הגלות והגאולה לעתיד.
בשנת 1626 קמו בני אלקאסם, מן הכת הזַידית, על הנציב התורכי חַידר פאשה והנחילו לו תבוסה ניצחת. בשנת 1635 נאלץ חידר פאשה לעזוב את תימן, עם כל צבאו. בכל אותה תקופת עשר שנים למד שבזי תורה מפי אביו ומפי בן משפחתו ישראל בן יוסף, בנו  של המשורר הגדול יוסף בן ישראל. מבחינת יצירותיו עולה כי למד את כל ענפי הספרות היהודית – הלכה, כולל תלמוד בבלי וירושלמי, אגדה ומדרשים, שירה ופילוסופיה. כרבים מבני דורו ומקומו נטה ליבו לשירה ולתורת הסוד, על פי ספר הזוהר ועל פי חיבוריהם של חכמי ספרד בתורת הנסתר כגון פירוש התורה לרבנו בחיי וספר שערי אורה ליוסף ג'יקאטילה. שבזי שלח ידו גם בקבלה המעשית ובחכמות הרזים וגילוי העתיד, כולל באסטרולוגיה. בגיל צעיר החל לכתוב שירים, הוא הושפע תחילה בעיקר מאביו ומן המשורר יוסף בן ישראל. בתקופה זו קנה לו ידיעה מפליאה בשלוש הלשונות ששימשו את חכמת ישראל לתחומיה השונים: עברית, ארמית וערבית. שימושיו הלשוניים הערביים מלמדים כי הכיר היטב את הספרות המוסלמית, ובעיקר את הקוראן ואת השירה הערבית הקדומה והקלסית.
חייו החומריים היו קשים. המשורר שלח ידו באריגה והתפרנס מיגיע כפיו. יש שהוא מתלונן בשיריו על קשי מצבו. המשורר הצעיר ידע מחסור ונדודים בחיפוש פרנסה. גם בשנות חייו המאוחרות הוא חוזר ומעלה ביצירתו את קשיי הפרנסה, הן בהקשר הפרטי והן בהקשר הלאומי הכללי.
אולם אם חיי החומר של שבזי התאפיינו במחסור, חייו הרוחניים היו עשירים ביותר. אט אט החל רוכש לו מעמד של עושה נפלאות ונעשה דמות נערצת על בני קהילתו ועל גולת תימן כולה. לימים נעשה שבזי אחד הגיבורים הפופולריים ביותר של סיפורי העם היהודיים בתימן, המציגים אותו כגיבור היהודי הלאומי שנלחם לבטל את הגזרות המוסלמיות ואת השפעתו המזיקה של המכשף המוסלמי המיתולוגי אבן עלואן, שחי כמה מאות שנים לפניו (מת 1267). לאמיתו של דבר, שבזי הוא הדמות ההיסטורית היחידה בקרב יהודי תימן שלו ייחסה הספרות העממית בתימן מספר גדול כל כך של מעשי נפלאות (נוי  תשכ"ז).
משיריו עולה כי היו לו קשרי מכתבים עם חכמי צנעא, ובייחוד עם הגדול שבהם באותו דור, ר' סעדיה בן דוד דֻרַין שהיה קשיש ממנו. שירים הרבה החליפו ביניהם, בעיקר שירי שאלות שהפנה לר' סעדיה דרין בענייני הגות ומוסר, שכן סמכותו של החכם מצנעא בעיני בן דורו הצעיר הייתה בלתי מעורערת, כסמכותם של חכמי צנעא בכלל. הוא מרבה לשבח בשיריו את בני צנעא (בשמהּ העברי – אוּזָל, על פי שמהּ התימני הקדום 'יזאל') על גדולתם בתורה ומביע את געגועיו המרובים לבקר בעיר זו של חכמים. עם זאת, היו לו קשרים גם עם חכמים בני קהילות אחרות בתימן, כרֿדֿאע, דׂמאר ואף חצרמות.
ידועים שני בנים ובת לשבזי: שמעון, יהודה ומרים. שני האחרונים אינם ידועים אלא מחתימותיו על כמה משיריו. יהודה נפטר עוד בחיי אביו ומאגדות העם עולה כי לא היה תלמיד חכמים. שמעון היה יורשו הרוחני של אביו-- חכם בתורה ואף חבר בבית הדין בעיר מגוריו מַסַלָּה. כאביו היה שמעון משורר – בעברית ובערבית. מחיבוריו הגיע לידינו ספר המרגלית, קובץ תפילות, ובקשות על דרך הקבלה. האגדה מספרת על עוד בת בשם שַׁמעַה שמתה בצעירותה, עת ניסה המושל המוסלמי לשאתה לאישה. כאביה, נעשתה שמעה דמות קדושה. יהודים ומוסלמים היו עולים לקברה בבַּעדאן שבמחוז עֻדַין (שַׁרעַבּ) לבקש לעצמם מרפא.
במשך מאות שנים שימש קברו של שבזי מוקד לאלפי עולי רגל מרחבי תימן, יהודים כמוסלמים, גברים כנשים, שבאו לחפש מזור למצוקותיהם – מחלות הגוף, עקרות, עוני וכיוצא באלה. במאה העשרים, חזרו כמה מבני הקהילה שעלו ארצה לתימן כדי לעלות על קברו. לאחר הקמתה של מדינת ישראל שונים נעשו מספר ניסיונות שלא עלו יפה להעלות את עצמותיו ארצה. מאז המהפכה הרפובליקנית בתימן (1962) גילה השלטון החדש יחס של אדישות כלפי הקבר ואף הוקם עליו ועל סביבתו בית ספר, כך שנמנעה לחלוטין גישה כלשהי אליו.

משיחיות וגאולה
כאמור חווה שבזי על בשרו אירועים טרגיים שעברו על קהילות היהודים בתימן במאה הי"ז. החוויות הללו עוררו בו תחושות משיחיות עזות. שבזי היה אחד המנהיגים החברתיים והרוחניים של קהילתו, שתמכו בתנועתו של שבתי צבי. בשנת תכ"ו (1666) הגיעו לתימן השמועות באמצעות שליחים וכתבים 'שקם להם המלך המשיח לישראל', הלא הוא שבתי צבי. אף כי בית הדין בצנעא דחה את משיחיות שבתי צבי, האמינו בו רבים מיהודי תימן, ובראשם שבזי, שנתן לכך ביטוי ברור בכמה משיריו. אולם עד מהרה נתבדתה האמונה המשיחית ובגינה גזר האימאם אלמתוכל אסמאעיל גזרות קשות על היהודים, ובכללן 'גזרת העטרות' ('אלעמאים'), שאסרה עליהם לעטוף את ראשם במצנפות מהודרות. הגזרה זעזעה את שבזי וביטוי לה אנו מוצאים בהרבה משיריו, שמהם נלמד כי דת ישראל הייתה ללעג וכי האימאם לחץ על היהודים להתאסלם. באחד משיריו הוא מבקש את מחילת האל על האמונה הכוזבת שהגאולה הייתה צפויה לבוא בשנת תכ"ז (1667). על כל פנים, האכזבה משבתי צבי לא ערערה כהוא זה את אמונתו הגדולה של שבזי בגאולת ישראל. הוא שולל את תגובתו הנרגזת והקשה של האִימאם הזַידי על התעוררות הקהילה היהודית ורואה בגזֵרת העטרות מעשה שאין לו הצדקה מצד המוסלמים. כל התלאות לא באו לישראל שבתימן אלא בגלל אמונתם התמימה: "וְכָל הַחֵטְא וְהַסִּבָּה / בְּאָמְרִי כִּי מְשִׁיחִי בָּא / שְׂטָמַנִי וּמַס הִרְבָּה" (טובי תשמ"ו, עמ' 137). אף על פי כן, מצדיק המשורר את הדין ואינו בא בטרוניה כלפי מעלה. התקוָה נוחלה כי  הדור לא היה ראוי, 'לא איכשר דרא'. את אמונתו בביאת המשיח, אף על פי שאין לדעת מתי יבוא, ביטא בין היתר בשיר 'לבי ועיני מודים בשירה לקוני': יוֹם הַגְּאֻלָּה סָתוּם וְקֵץ לֹא יְגֻלָּה, אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין וּמְחַכֶּה (אידלזון־טורטשינר תרצ"א, עמ' 197). שבזי היה מלא תמיד רוח כיסופים וציפייה לגאולה, כפי שכתב במלים הפשוטות והעזות המסיימות את הפיוט 'כפור אשר עבר יום המחילה': "תָּמִיד אֲנִי צוֹפֶה יוֹם הַגְּאֻלָּה" (בכתב יד).
עוד לא נחו יהודי תימן מזעפה של "גזרת העטרות", נפלה עליהם בשנת תל"ט (1679) גזרה קשה אחרת – "גלות מוזע", על ידי האימאם אלמהדי אחמד. בני כל הקהילות היהודיות ברחבי תימן, לבד ממעטות שהיו בשליטת השבטים בצפון הארץ או בדרום מזרחה, נאלצו לעזוב את מקומות מגוריהם ולגלות אל סביבות הכפר מוזע שבמערב תימן, לא רחוק מעיר הנמל מוכׂה. אף גזרה זו ביטוי עז לה בשירת שבזי. הפעם היה שבזי מעורב באופן אישי בצרות יהודי תימן בהצטרפו לשיירת הגולים למַוְזע שבמערב תימן, לא הרחק מעיר הנמל מוכׂה. בכמה משיריו קונן על ישראל הסכופים והדוויים בגלות תימן בשל אירוע טרגי זה, הידוע בכולם הוא 'וצלנא האתף אלאלחאן' (הלוי תשנ"ח-תשס"ג, א, עמ' 331–333). באותה עת היה שבזי כבר בן שישים שנה, אישיות ידועה בכל רחבי תימן. מכאן ואילך אין אנו יודעים דבר על קורותיו, מחוץ לכך שנקבר בתעִז שבדרום תימן. אפשר היה בין האלפים הרבים שנספו בתלאות מסע ההגלייה, אפשר נדכאה רוחו ודממה שירתו. בין כך ובין כך, בין מאות השירים הרבים שהגיעו לידינו מפרי עטו, אין אף אחד המתייחס לזמן שלאחר גלות מַוזַע. אף צאצאיו ומשפחתו לא נודעו יותר, לבד מבנו שמעון הנ"ל.

יצירתו הספרותית
מלבד יצירתו השירית רחבת ההיקף, ידועים לשבזי עוד כמה חיבורים: (א) חמדת ימים – פירוש על התורה על פי סדר הפרשיות, בדרך המדרש והקבלה. החיבור היה נפוץ מאוד בתימן ונשמרו ממנו העתקות רבות בכתב יד, כולל בכתב ידו שלו. היו חוקרים שדימו לקבוע כי בעל חיבור זה הוא שלום שבזי בן יוסף בן אביגד בן חלפון וכי הוא אינו שלום שבזי המשורר בן המשורר יוסף בן ישראל. אך עיון בשירתו הראה כי אין אלה שני אישים שונים אלא איש אחד, וכי יוסף בן ישראל אינו אביו של שבזי (טובי תשל"ב). המחבר סיים את כתיבת ספרו במהדורא קמא (מהדורה ראשונה) בשנת ת"ו (1646) והוא בן כ"ז שנים. הוא מרבה להביא בו מדברי המקובלים הראשונים ומתורת אביו וחכמי דורו שבמקום מגוריו. בתקופה יותר מאוחרת הכין מהדורא בתרא (מהדורה שניה) מן הספר, כולל תוספות טעמים רבות. המהדורה הנדפסת היא המהדורא בתרא (לראשונה, ירושלים תרמ"ג/ה); (ב) כתאב אלרמל (ספר החול) – ספר גורלות בשיטת זריקת גרגרי חול הידועה בכל מרחב התרבות המוסלמית. ספר היה בעל מגמה שימושית־מעשית, כפי שכותב המחבר בסופו, נכתב במקורו בערבית ומצוי בכתבי יד רבים. נראה שהמחבר כללו במהדורא בתרא של חמדת ימים, בפרשת שופטים. תרגומו העברי נדפס לראשונה בספר ילקוט משה למשה בן ישראל בנימין (מונקאטש תרנ"ד); (ג) כתאב אלזיגׂ – ספר תכונה העוסק בחישובי מערכות הכוכבים והגלגלים והשפעתם על בני אדם. שבזי עסק הרבה בנושא זה גם בשיריו. הספר לא נדפס וידוע מכתב יד אחד בלבד; (ד) פירוש קצר על ההפטרות הכלול בשולי ספר הפטרות שהעתיק המחבר עצמו (פנחס הלוי תשס"א); (ה) ספר המרגלית – חיבור רפואי הידוע מכתב יד אחד בלבד (טובי תשמ"ט).

שירתו
אבל ללא ספק ייחודו של שבזי הוא בשירתו. המשורר מיוחד בבחינות שונות של מפעלו הפואטי: (א) הקף היצירה; (ב) גיוון הסוגות השיריות המיועדות לכלל החיים היהודים במחזור השנה ובמחזור החיים – שבת ומועדים, חתונה וברית מילה, הללות, פיוטים, מספדות, קינות, שירי מענה, שירי חידה, סליחות ומרנות לבית הכנסת, שירים למסיבות החברתיות בבתים הפרטיים ואף שירים משעשעים במתכונת שירי החֻמַיני של המוסלמים בתימן; (ג) שליטתו בשלוש הלשונות בשירה היהודית בתימן – עברית, ערבית וארמית; (ד) המקוריות הלשונית והכישרון ליצור מלים חדשות המעמידים אותו במקום של כבוד בין משוררי ישראל לדורותיהם; (ה) השכלתו במקורות היהודיים והערביים, כולל השירה הערבית, שכן כתב שירי חול רבים במתכונת שירה זו בתימן; (ו) פיתוח מבנה שירי האזור (מֻוַשַּׁח) במידה שמעולם לא נודעה לפניו; (ז) ביטוי לסבל של הקיום היהודי תחת שלטון האסלאם בימיו באופן ששיריו מהווים תיעוד בעל ערך רב לתולדות יהודי תימן בימיו.
כאמור נולד שבזי וחי במשפחה שהשירה הייתה חלק מחייה. כבר בימי נעוריו החל למשוך בעט המשוררים. בשונה מן המקובל בשירת תימן, עיקר עניינו בשירתו היה בצעירותו בחוויות הפרט שלו. מצבו הכלכלי הדחוק, הצורך לנדוד על פתחי נדיבים, הרדיפה אחר החכמה--כל אלו עולים מתוך שירתו בתקופת חייו הראשונה. השירה הייתה לו הכלי הרוחני העיקרי ליצוק בו את הגיגי רוחו ואת סערת נפשו.משבגר והגיע לגיל העמידה, ומשהחל לעמוד על גורל כנסת ישראל שבתימן הנרדפת על ידי קנאי האסלאם החשוכים מבית מדרשם של הזַידים והשאפעים, החל לשנות טעמו וסגנון שירתו. נראה שלא היה זה משבר פתאומי אלא תהליך שנמשך פרק זמן מסוים. בסופו שלדבר, הוקדשה שירתו כולה לעם ישראל. שבזי הפרט נעלם בה לחלוטין, ואין הוא נוכח בה אלא בחתימת שמו בראשי השירים, בסופם או בראשי הבתים שבהם.
משהחל שבזי לשאת בעול הציבור, נטש עצמו וטשטש דמותו האישית, מזדהה לחלוטין עם ישראל שבתימן, בשמחתו ובכאבו, בחיי החולין שלו ובימי החג והמועד, בקרב בני ישמעאל ובצל בית המדרש ובית הכנסת. ראש לכל מאוויי המשורר הייתה הגאולה, תמיד צפה בעיני רוחו את הגואל־המשיח המשיב את בני עמו אל ציון וירושלים, ובחלומו בהקיץ חזה את הכהן הגדול בעבודתו במקדש ואת המוני ישראל ושבטיו עולים לרגל וחוגגים את המועדים. לא בכדי ייחסה לו מסורת העם קפיצת הדרך מדי ערב שבת לירושלים שם בילה בקדושה את יום השבת וממנה שב אל חיי החולין עם צאת השבת. הגאולה והמשיח נתפשו בחזיון רוחו הסוערת, כברוחם של רוב יהודי תימן, כדבר של ממש; 'הלכתא דמשיחא'  שלו לא הייתה עניין לימים רחוקים שמי ישור עת בואם, אלא מציאות קרובה בזמן ובמקום.
ואכן בני דורו ובני הדורות שלאחריו חשו, כי שירתו היא  המבע הטוב ביותר לחייהם הקשים מחד גיסא, ומאידך – נשאה את הציפיות המשיחיות לעתיד – הגאולה והשיבה לארץ ישראל. את האתוס הלאומי־הרוחני שלו גילם שבזי בדמות האישה בשירתו, שהיא אחת הדמויות השכיחות ביותר בה. מטבע הדברים, דמותה שכיחה בעיקר בשירים המיועדים למסיבות החתונה. אולם, אף שהרקע החברתי לשירים אלו הוא נישואי החתן והכלה הארציים, הרי דמות האשה בשירת שבזי כלולה ממגוון מורכב של דמויות נשיות נוספות, כולן על דרך האלגוריה: התורה, הנפש, כנסת ישראל וארץ ישראל. דמויות נשיות אלו – זו הארצית ואלו האלגוריות – משתלבות זו בזו באופן מופלא והן מתעצבות על פי העושר העצום של כלל המקורות הרעיוניים והספרותיים של עם ישראל לדורותיו: המקרא, ספרות חז"ל, השירה העברית והערבית מימי הביניים – בעיקר שירי החתונה של יהודה הלוי, הפילוסופיה היהודית מימי הביניים – בעיקר זו של הרמב"ם, הקבלה הקדומה ושירת ישראל נג'ארה.

שירי שבזי נתקבלו בקרב יהודי תימן לא רק בשל המבע המשיחי אלא אף משום שטורים רבים בהם הקנו להם רלבנטיות וקונקרטיות בחיי היומיום. כך בשיר 'אם ננעלו דלתי נדיבים', אחד משיריו הידועים ביותר, שנועד לחתונה, משלב שבזי באופן טבעי את הבקשה לפרנסה בחרוזה המְתַנּה את מצוקות הגלות ואת התקוָה לגאולה, תוך כדי התייחסות ברורה לתלות שבין ירידת הגשמים בתימן השחונה לבין פרנסת ישראל  בתימן: וִימַלְּאָה בּוֹרוֹת נְגוּבִים / גִּשְׁמֵי בְּרָכָה יִזְּלוּ / וִיפַרְנְסָה עָנִי וָרָשׁ.  ובדומה לכך בשיר 'שור דודי דלות גברת': וּתְמַלֵּא בוֹרוֹת חֲצוּבִים / כִּי הַחֵטְא גָּרַם וְחָרַת / עָלֵינוּ צָרוֹת מְרֻבִּים.
שירי שבזי נישאו על שפתותיהם של יהודי תימן בעת ששבו לארץ אבותיהם. שירת שבזי האפילה לא רק על כל קודמיו התימנים או הספרדים אלא גם על המשוררים שבאו בעקבותיו, שכן שיריו שהושרו בהתכנסויות החברתיות השונות היו שגורים במידה כזו בפי הכול, עד שבאופן טבעי שימשו מופת לחיקוי מן הבחינות השונות: מטבעות לשון בפתיחות ובסיומים, תכנים, משקל, חריזה וכל כיוצא באלו. זה הטעם לכך שכמעט כל דיואן תימני, בכתב יד או בדפוס, מיוחס לשבזי, תוך כדי התעלמות מכל המשוררים שיצירתם נכללה בו. יתרה מזאת, במחצית הראשונה של המאה העשרים חיבר ר' שמואל צׂאהרי, חכם תימני שחי בארץ ישראל, כמאה וחמישים שירים במתכונת שירי שבזי ויוסף בן ישראל וייחסם להם. מעשה החיקוי היה כה מוצלח, עד שאחד החוקרים המובהקים לא חש במעשה הזיוף.  על פי כל האמור לעיל אפשר לקבוע, כי שבזי היה הדמות החשובה ביותר בשירה העברית שלאחר הגירוש, כולל ישראל נג'ארה.

על פי מסורת עממית חיבר שבזי חמישה עשר אלף שירים, כמניין הו"ד. וכדבריו בשירו 'אהובי איך יסוד תשאל תחילה': מְרֻבִּים שֶׁאֱלוֹת שָׁלוֹם יְדִידָך / וְשִׁירָיו לֹא יְכִילוּן הַנְּיָרוֹת (חפץ חיים, שירים, עמ' ט). לנו ידועים למעלה משמונה מאות וחמישים שירים של המשורר. ייתכן כי סקירת דיואנים כתובי יד רבים המצויים בספריות ציבוריות או פרטיות תגלה שירים חדשים של שבזי שלא תועדו עד כה. על כל פנים נראה כי משוררים מעטים בלבד – אם בכלל – בתולדותיה הארוכות של הספרות העברית, יכולים להתפאר בהיקף עצום כזה של יצירה. אף יש לציין, שרבים מן השירים ארוכים ביותר, לעִתים לא נדירות יותר ממאה וחמישים טורים בשיר אחד.
למרות האהדה העצומה שרחשו יהודי תימן לשבזי וליצירתו, מועט למדי היה מספר שיריו שנדפסו בדיואנים המסורתיים או בקבצים ליטורגיים אחרים, לפי שהמבחר ששימש את הקהילות בתימן היה מצומצם ומיועד להזדמנויות המיוחדות במחזור החיים ובמחזור השנה. כך אירע, שרוב יצירתו השירית נשארה גנוזה בכתבי יד. רק חוקרים חדשים בארץ ישראל החל באברהם נדאף בשנות העשרים למאה העשרים, ואחריו יהודה רצהבי, רצון הלוי ואנוכי, החלו לפרסם רבים משיריו על פי מקורות שבכתבי יד. האוסף הגדול ביותר של שירי שבזי נתגלה בשני דיואנים הכתובים בעצם כתב ידו והכוללים מאה וחמישים וארבעה שירים, שרובם לא נודעו ממקור אחר (סרי־טובי תשל"ו). בעיקר חשוב אחד מכתבי היד הללו, שבו נכללו שירים מימי צעירותו של המשורר ובהם פרטים ביוגרפיים חשובים אודותיו.
על העניין הרב שעוררו שיריו בקרב יהודי תימן תעיד העובדה ששניים מחכמי תימן בדורות האחרונים כתבו פירושים לחלק משיריו ומשירי יוסף בן ישראל: ר' יחיא קרח, ראשון החכמים המשכילים, כתב פירוש בשם 'משכיל שיר נגינות' על ה'נשוַד' ופירוש בשם 'משכיל שיר ידידות' על ה'שירות' (חפץ חיים); ואלו בנו עמרם קרח כתב פירוש בשם 'עלמות שיר' (עלמות שיר); שירים בודדים פורשו על ידי ר' שלום אלשיך (טובי תשמ"ב).

שירת שבזי ושירת החֻמַינִי
החֻמַיני היא אסכולה ייחודית לשירה התימנית המוסלמית, הכתובה לעִתים קרובות בהשפעת הלהג התימני המדובר של הערבית ושלא על פי הכללים המחמירים של השירה הערבית הקלסית, בייחוד מבחינת המשקל. כבר אידלזון ייחס את השימוש באמצעים ספרותיים בשירת תימן העברית להשפעת השירה המוסלמית המקומית גם באשר למשקל (אידלזון־טורטשינר תרצ"א, עמ' 360). אך החוקר הראשון שערך מחקר משווה מקיף בין השירה היהודית בתימן לבין השירה המוסלמית בתימן באסכולת החֻמַיני הוא מ' פיאמנטה, שהגיע למסקנה ברורה: המשוררים היהודים בתימן, ובעיקר שבזי, הלכו בעקבות סוגה שירית זו בבחינותיה השונות, תוך כדי  הפיכת דימוייה ולשונותיה הציוריים לסמלים יהודיים דתיים (פיאמנטה תשמ"ד, עמ' 37). דעה מבוססת יותר באשר להשפעת שירי האזור המוסלמיים בתימן על שירי האזור היהודיים בתימן הביע דוד צמח ז"ל במחקריו על שיר האזור בעל המבנה הכפול בשירת החֻמַיני בתימן ועל הזיקה המובהקת בין שיר האזור היהודי לבין שיר האזור המוסלמי בתימן (צמח 1988; תשמ"ט). הגדיל מכולם מ' וגנר שערך מחקר השוואתי מקיף ומעמיק, המתייחס בעיקר לצד המוטיבי והתוכני (וגנר 2009).
יצוין, שרק כמאתיים שנה לאחר המצאת  הדגם התימני הבלעדי בשיר האזור המוסלמי בתימן, החלו משוררים יהודים להשתמש בו ביצירתם. ראשון שבהם היה ככל הנראה יוסף בן ישראל שגילה פתיחות לשירה הערבית, אולם שבזי תרם יותר מכל משורר יהודי אחר לפתיחת שערי השירה העברית־היהודית בפני האפיונים הייחודיים של החֻמַינִי – השפעת הלשון העברית המדוברת, המבנה הכפול של האזור והמוטיבים החילוניים המובהקים של היופי והחשק (טובי 2006; 2008). כדרכם של המשוררים היהודים בספרד שהושפעו משירת החשק הערבית (טובי תשס"ח), העניק למוטיבים החילוניים ממד דתי־לאומי על ידי השימוש באלגוריה. אלה  דברי יהודי אנונימי מתימן שהקדימם לדיואן שהעתיק, דברים הבאים להדגיש את ממדיה הלאומיים של שירת שבזי ולהרחיק פרשנויות נלוזות ומסולפות (כ"י מכון בן־צבי 1151, עמ' 36ב):
אעלם יא אייה אלחכים, אדׂא כנת פהים, אן מא ראית פי דיואן אלשירות בל"ע חביבי כׂלילי לא תצׂן אנהו [תרגום: דע, אתה החכם, אם מבין אתה, כי כשתראה בדיואן השירות בלשון ערב 'חביבי', 'ידידי' אל תחשוב, חלילה וחס, כי הוא] דברי חשק כמא [!] שסוברין המינים שאינם מאמינים בדברי הקבלה. אלא שהמשורר, בין ר' שלום שבזי בין שאר המחברים שירות ותושבחות, נצנצה בהם רוח הקודש וראו כי רוב ארץ תימן אינם בעלי תורה ורובן הולכים בנימוסי הגויים ושומעים דברי נבלות ודברי זנות בימי אידיהן ושמחין ומשוררין ומרקדין עם הגויים ועם הנשים עד שבאין לידי  עברה. כיוון שראו החכמים הא<לה> כגון רבינו שלום בן יוסף שבזי וחביריו שהיו בימיו, עמדו  וחברו שירות,  בל"ע, כדי להבדיל אחיהם מן האומות והייתה כוונתם לעורר הקץ ולקרב הגאולה. וכל מה שזכרו בל' חביב או ודוד או כ'ל [תרגום: בלשון 'חביב' או 'אהוב' או 'ידיד'] רמז למלך המשיח. ומתוך צער שהיה מצטער אבא שלום בן יוסף שבזי על אריכות הגלות ועל רוב גזרו[ת] שאומה"ע [שאומות העולם] גוזרים על ישראל היה מעור[ר] הקץ ומתפלל לפני הקב"ה אולי יזכה ויבא גואל בימיו והיה מסדר השיר בתפילתו כאלו הם ב' אהובים שהם מתפוג[גים] זה עם זה וכוונתו לעורר המשיח אולי הגיעה השעה ונשלם הגלות.
ולא כתבתי זה אלא בשביל מי שאינו בקיא בתורה לבל יכשל ויאמר שהם דברי חשק ומליצה. אבל מי שהוא ת"ח, התורה והמשנה והקבלה ודברי רז"ל יספיקו לו. ודי למבין.

המהדורה שלפנינו
למרבה הצער, עדיין אין בידינו מהדורה מדעית כלשהי הכוללת את כל שירי שבזי, למעט שירים בודדים או קבוצות שירים מסוימות. מציאות זו מוֹנעת למעשה עריכת מחקר מעמיק וממצה של שירת שבזי, וכתוצאה מכך אף של כל משורר אחר בן תימן, בגלל העדר היסוד ההשוואתי עם המשורר הקלסי של האסכולה התימנית. הקובץ שלפנינו, הכולל מבחר של שמונים ושלושה משירי שבזי, הוא הראשון מסוגו המיוחד למשורר זה. בחירת השירים מכוונת להציג בפני הקורא את יצירתו השירית של שבזי לסוגיה, הן שירת הדיואן המיועדת לסעודות השבת והמועדים ולמסיבות השמחה השונות ובעיקר החתונה, והן שירת הקודש המיועדת לבית הכנסת. כמו כן ניתנה הדעת לייצוג הרב־לשוני של שירת שבזי – עברית, ערבית וארמית ולייצוג המבני והפרוזודי – שירים במבנה קלסי פשוט, שירים במבנה סטרופי ושירי אזור שהגיעו בשירת שבזי לשיא פיתוחם בשירה העברית, הערבית והערבית־היהודית. נוסח השירים הכלולים במהדורה זו נבדק על פי המהדורות הנדפסות השונות של הדיואנים התימניים ועל כתבי יד, בלוויית תרגום טורי השיר הערביים והארמיים ופירוש קצר ברוח הסדרה שבה נכללה המהדורה.
שמונים ושלושת השירים מחולקים כאן לאחד עשר מדורים על פי ייעודם ותכניהם. אך זאת יש לדעת, כי חלוקה זו אינה חותכת וחד־משמעית, לפי שלעִתים קרובות נושאים ומוטיבים מסוימים חוזרים בסוגי השירים השונים לכאורה, בייחוד גלות וגאולה, דמות האשה האלגורית המכוונת למהויות רעיוניות נפרדות: הנפש, השכינה, כנסת ישראל, התורה וארץ ישראל.
מלאכה זו מיוסדת על מהדורה מקפת של כל שירי שבזי שכותב טורים אלו שוקד על הכנתה ושנתמכה בעבר בסיוע כספי נדיב על ידי הקרן הלאומית למדע.

יום חמישי, 21 ביוני 2012

גולה בארצו - מטייבה לכנסת


 
אין זה ספר פוליטי, כי אם סיפור אישי נוגע ללב, התורם רבות להבנת המצוקה הפלסטינית ולהכרה בחשיבות הדיאלוג בין הצדדים


גולה בארצו

מטייבה לכנסת

מאת: וליד צאדק

הוצאה עצמית
* * * * ** *

211 עמודים, 79 ₪


וליד צאדק, לשעבר חבר כנסת, סגן יו"ר הכנסת וסגן שר החקלאות, פורש בספר זה את קורות חייו. ספרו הוא מסמך רב עוצמה המשרטט דיוקן נוגע ללב של אדם שנטל על עצמו את התפקיד הבלתי אפשרי של משכין השלום "ביניהם" היהודים ל"בינינו" הערבים. קורותיו של המחבר קשורים קשר הדוק בתולדות מדינת ישראל והפלסטינים, כאשר בדרמה הגדולה של שני העמים, הוא נוטל על עצמו את תפקיד המתווך: מצד אחד היהודים מצד שני הפלסטינים, כשהוא, צאדק, בזהות הכפולה של "הערבי-ישראלי".

זהו סיפורו של ילד, נער ובוגר שזהותו והגדרתו האישית מעוגנים בזהות ובהגדרה הלאומית: גם "כאן" וגם "שם", גם עמוק בחוויה ובמצב הקיומי הפלסטיני, וגם בתוככי ההיסטוריה היהודית.

הגלות היא מושג מכונן בעיצוב דמותו של וליד צאדק. מצד אחד גלות מאדמה ומבית שהיא תוצאת מדיניות הכיבוש הישראלית, ומצד שני הכרה במצב הגלותי היהודי. בקרב מדינות אירופה או בקרב מדינות ערב, המצב הגלותי הוא המכנה המשותף לשני העמים, הפלסטיני והיהודי, אליו נוסף רובד גלותי אישי של המחבר שנקרע בין ישראליותו לערביותו, בין זיקתו הנפשית לפלסטינים לבין זיקתו הגיאוגרפית והחברתית לישראלים. עם המטען הגלותי הזה, נע ונד המחבר בין היהודים לערבים, מחפש דרכים ליצירת הידברות ביניהם, לעיתים בחשאי, מעבר למסך הברזל, לעיתים באופן גלוי לעין כפעיל פוליטי במפלגות השמאל.

צאדק מגדיר את יחסי ישראל והפלסטינים כמו תאומים שלא ייפרדו לעולם.
"שיהיה ברור: לנצח נהיה תאומים סיאמיים. "אנו אחד בשניים", כתב מחמוד דרוייש. היהודים עם זכותם הלגיטימית למולדת, והפלסטינים עם זכותם הלגיטימית למולדת. וכמו במושגים הרפואיים, הפרדה של תאומים סיאמיים זה מזה, משמעותה עשויה להיות גזר דין מוות, ומצד שני, השלמה עם הנוכחות הזו, הכפולה, המודבקת והמתנגשת זו בזו, אף היא מרשם בדוק לצרות. שיהיה ברור: נלחם אחד בשני, נהרוג אחד את השני, אבל בסופו של יום, יבוא יום שנשב למו"מ ונגיע להסדר, למה לא עכשיו?"

מסמך מרתק וסוחף, שזור בסיפורים צבעוניים, מרגשים ומשעשעים.

וליד צאדק, יליד טייבה, בוגר האוניברסיטה העברית ביחסים בינלאומיים וסוציולוגיה בשנות ה-60, תקופה שעצבה את מחשבתו החברתית-פוליטית.
לימד ערבית בבתי ספר יהודיים, ביניהם בית הספר בגן שמואל, וכן מדעי החברה בתיכון בטייבה.
ב-1968 נבחר למרכז הסתדרות המורים והקדיש, במשך עשר שנים, את מירב מאמציו לשיפור זכויותיהם המקצועיות של המורים הערביים.
משנת 1984 עד 1992 ניהל את המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון. בתוקף תפקידו  ארגן סמינרים וסימפוזיונים ליהודים, ערבים-ישראלים ופלסטינים , שמטרתם הייתה לקדם  הבנה ואמון. באותה תקופה קיים  מפגשים ושיחות בין ישראלים לבין אש"ף למרות החוק האוסר מפגשים כאלה. לדעתו, מפגשים אלה סללו את הדרך להסכמי אוסלו .
את דרכו הפוליטית התחיל במפ"ם. בשנת 1977 היה ממקימי תנועת "שלי" וב-1981 נכנס לכנסת מטעמה.
ב-1992 חזר לכהן כחבר כנסת מטעם מר"צ, ועם כינון ממשלה רבין נתמנה לסגן שר החקלאות ולחבר בוועדת החינוך והועדה למניעת סמים .
ב-1996 נבחר שוב לכנסת וישב באופוזיציה לממשלת נתניהו. בקדנציה זו נבחר לתפקיד סגן יושב ראש הכנסת.

התרשמותי: כותרת הספר "גולה בארצו" קצת הציקה לי, אבל לאחר קריאת הספר, גיליתי קצת יותר הבנה לתחושות המלוות את הכותב. מחד, לא יכולתי לקבל את "תחושת" עם כבוש אבל מאידך הבנתי את תחושת הגלות הדומה לעתים לתחושה שמלווה חלק מבני משפחתי החיים באירופה ואף ביבשת אמריקה. אהבתי את הספר ואת הנרטיב, היות והוא נתח מההיסטוריה של מדינת ישראל, גם אם היא מזווית ראייה פרטית של אדם אחד. עוד תמונה שלכדה את תשומת לבי, היא תמונת עץ האלון המופיעה על כריכת הספר, גם בצידו האחורי, זוהי תמונת עץ אלון בן 1300 שנה, המצוי במשק של ואליד צאדק, הלו הוא הכותב. דבר נוסף, למרות שזו הוצאה עצמית, הספר ערוך ומודפס באופן מושלם. 

יום רביעי, 20 ביוני 2012

הבשורה על פי עצמי


הוצאת אוריון מציגה את הספר החדש


הבשורה על פי עצמי – רומן כחול-לבן מקורי
תמונה אותנטית וכאובה של נוער בגיל ההתבגרות


הבשורה על פי עצמי, ספר הבכורה של ליב ברזילי, בהוצאת הספרים אוריון, הוא רומן התבגרות, ובמובנים רבים סיפור חייה. רומן כחול-לבן מקורי ומרגש המציג תמונה אותנטית וכאובה של בני נוער בגיל ההתבגרות והמשבר שהם חווים ביחסיהם עם הוריהם, בצד נושא הכמיהה לזוגיות, אהבות ראשונות.

ליה, בת השבע-עשרה, מתמודדת עם הריחוק והניכור בינה לבין אמה מאז ילדותה. לאחר מותה הטרגי של חברתה הטובה ביותר, היא נותרת להתמודד לבד מול העולם. בניסיון למלא את החלל שהותיר מותה של חברתה, היא מוצאת עצמה חיה עם חבורת בני נוער, אבודים כמותה, ולצדם היא חווה מעט מאוד שקט לצד הרבה סמים, אלכוהול ויחסי מין. על רקע המאמצים לעבד את תחושת האובדן העצומה עקב המוות הפתאומי, חל מפנה ביחסה של אמה כלפיה, אשר מסייע לליה להשיב לעצמה שליטה על חייה, אך יותר מכול, מאפשר לה להניח לכאב ולזיכרונות ולהתחיל לחיות בהווה, במקום להיות רדופה על ידי העבר.
                   
"החופש המוחלט תמיד היה חלק בלתי נפרד משגרת חיי, הוא הפך להיות חלק ממני עצמי, הוא מרכיב חשוב במי שהפכתי להיות. החופש הזה היה הדבר היקר לי ביותר, ובו זמנית גם האויב הגדול ביותר שלי. הייתי אומללה כל-כך בגלל הכאב והניתוק שהוא המיט עלי, אבל לא יכולתי לדמיין עצמי בלעדיו." הציטוט הזה מתוך הבשורה על פי עצמי נבחר כיון שרגע הכתיבה שלו היה פשוט הרגע בו הצליחה ליב ברזילי לנסח ברהיטות את הקונפליקט הגדול של חייה. הקונפליקט הפנימי הזה הוא מה שמשותף לכל "נערי החוף" באשר הם. ליב מספרת, כי "אם תצליח לגרום לנערים ולהורים שיקראו את הספר, להבין את הקונפליקט הזה, רק את הדבר האחד הזה, היא את שלה עשתה".      
.
ליב ברזילי, 27, אחות מוסמכת, גדלה בקיבוץ אפיקים, בעמק הירדן. הספר "הבשורה על פי עצמי" נכתב בהשראת קיץ שאת רובו העבירה בחוף על שפת הכנרת, אם כי לחלוטין לא מדובר בשחזור מדויק של אירועים ספציפיים.   

ליב ברזילי מספרת, כי "הספר פותח לקורא חלון לעולמם הקסום והכואב של "נערי החוף", אליו נחשפתי כשהייתי בתיכון. הוא מספר את סיפורה של התופעה כולה דרך סיפור אינדיבידואלי אחד, שעוקב אחר כל הפרטים שקשורים לעניין. איזה סגנון נעורים נכנס לעולם הזה, מאיזה רקע הם מגיעים בדרך כלל, מה קורה להם שם ואיך הם חוזרים למסלול החיים הנורמאלי. שזרתי בסיפור את הפן המשפחתי והחברתי, את כל הרגשות והמחשבות בהם נתקלתי בהתנסות שלי עם החוויה הזו. לדעתי, הספר יכול לתרום רבות לכל מי שהיה נער או נערה מעט מחוץ למעגל ולכל מי שיש לו נערים בבית.  מצד אחד, אתה כנער חי באווירה מופלאה של חופש, מי לא רוצה להיות חופשי לעשות כל העולה על רוחו? מצד שני, אתה שבוי של החופש הזה, כי הוא מביא בצידו בדידות עצומה וחוסר ודאות, מסכמת ליב ברזילי.

הבשורה על פי עצמי, מאת ליב ברזילי, הוצאת הספרים אוריון, 243 עמודים, מחיר לצרכן 72 ש"ח, להשגה בכל חנויות הספרים, דרך חנות ההוצאה ברחוב רבינוביץ' 11 חולון ובאתר ההוצאה www.orion-books.co.il.
                       
התרשמותי: קראתי את הספר כמעט בנשימה אחת, מרגע שמתחילים קשה להניח אותו מהיד. הבעיה הכאובה של בני הנוער מוצפת בסיפור, אמנם מזווית מאד מסוימת, אבל מאירה על מערכת היחסים המפותלת שיש לבני הנוער עם הוריהם, עם חבריהם ועם העולם, משתפת בהתלבטויות שלהם, ובדילמה הקשה שלהם, איפה עובר הגבול, עד איפה אני עדיין ילד שצריך עדיין את הוריו, ומאיפה אני כבר אדם מבוגר שעומד בזכות עצמו. ספר המתאים לבני נוער כמובן אבל גם להורים המבוגרים  של בני הנוער ובכלל. 

יום שני, 18 ביוני 2012

השביעיה הסודית והחמישיה הסודית



הוצאת "אחוזת בית" שמחה לבשר על צאת שני הספרים הבאים בסדרת

 

 

הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית


מֵאֵת

אִינִיד בְּלַיְטוֹן


תַרְגּוּם מֵאַנְגלִית: דָּנָה אֶלְעָזָר-הַלֵּוִי


כָּל הַכָּבוֹד לַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית! (מס' 3)
חַבְרֵי "הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית" מוֹצְאִים לְעַצְמָם מְקוֹם מִפְגָּשׁ חָדָשׁ – בַּיִת עַל עֵץ! אֲבָל הֵם מְגַלִּים שֶׁגַּם מִישֶׁהוּ אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. הֵם כּוֹעֲסִים עָלָיו נוֹרָא, אֲבָל אָז מִתְבָּרֵר שֶׁהוּא נִמְצָא בְּצָרָה גְּדוֹלָה וְזָקוּק לְעֶזְרָתָם. הַאִם תַּצְלִיחַ חֲבוּרַת "הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית" לְהַצִּיל אוֹתוֹ?
(112 עמ', 78 ש"ח)

הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית בַּמַּסְלוּל הַנָּכוֹן (מס' 4)
מַשֶּׁהוּ מִסְתּוֹרִי קוֹרֶה בְּתוֹךְ אָסָם מְבֻדָּד וְנָטוּשׁ, וְהַסַּקְרָנוּת שֶׁל "הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית" מִתְעוֹרֶרֶת. פִּיטֶר חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה שׁוּם דָּבָר, אֲבָל כְּשֶׁגֵּ'ק שׁוֹמֵעַ שִׂיחָה מְשֻׁנָּה, הוּא מַתְחִיל לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ כָּאן תַּעֲלוּמָה מְרַתֶּקֶת שֶׁרַק מְחַכָּה לְפִתְרוֹן! (126 עמ', 78 ש"ח)

"הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית" מֵאֵת אִינִיד בְּלַיְטוֹן, אַחַת הַסְּדָרוֹת הָאֲהוּבוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, חוֹזֶרֶת לַקּוֹרְאִים בְּיִשְׂרָאֵל בְּתַרְגּוּם חָדָשׁ (שֶׁל דָּנָה אֶלְעָזָר-הַלֵּוִי), לַהֲנָאַת הַיְּלָדִים שֶׁלֹּא מַכִּירִים אֶת הַסִּדְרָה וְלַהֲנָאַת הַהוֹרִים שֶׁגָּדְלוּ עַל סִפּוּרֶיהָ. הַסִּדְרָה (15 סְפָרִים) כּוֹלֶלֶת אֶת הָאִיּוּרִים הַמְּקוֹרִיים.



החמישייה הסודית

מֵאֵת
אִינִיד בְּלַיְטוֹן

תַרְגּוּם מֵאַנְגלִית: דָּנָה אֶלְעָזָר-הַלֵּוִי

"החמישייה הסודית", סדרת הספרים המצליחה והאהובה של איניד בלייטון, חוזרת למדפי הספרים בישראל בתרגום חדש ועכשווי, להנאת הילדים שעדיין לא מכירים את "החמישייה"  ולהנאת ההורים שגדלו על סיפוריה. הסדרה כוללת 21 ספרים שיראו אור ב"אחוזת בית". שני הספרים הבאים בסדרה (מס' 3 ו-4) הם:


החמישייה מחליטה לברוח ג'וליאן, דיק, אן, ג'ורג' וטימותי הנאמן סובלים מאוד מהטבחית הגועלית ומבְּנה המעצבן, ומחליטים לברוח לאי קירין. ואז הם מגלים שאנשים זרים מסתובבים על האי שלהם! ומה יש בתוך הארגז המסתורי שהם מוצאים על סיפונה של הספינה הטרופה? בדיוק כשנדמה לילדים שהם מתקרבים לפענוח התעלומה, הם שומעים צרחה איומה, והמצב נהיה מסוכן ביותר! (206 עמ', 78 ש"ח)


החמישייה במצודת המבריחים ג'וליאן, דיק ואן מגיעים שוב לחופשה בביתה של ג'ורג', אבל סערה גדולה מאלצת אותם לנסוע לבית רחוק בראש גבעה מבודדת ומוקפת בִּיצות. בבית הגדול, שמלא במסדרונות סודיים ומתחתיו רשת של מנהרות תת-קרקעיות, מגלים הילדים תעלומה מסתורית ומסוכנת. הם נאלצים להתמודד לבדם עם מבוגרים ערמומיים וחסרי רחמים. האם יצליחו לגבור עליהם? (208 עמ', 78 ש"ח)

איניד בלייטון: הערות ביוגרפיות

אִינִיד בְּלַייטוֹן היא מסופרי הילדים הפוריים והמצליחים ביותר מאז ומעולם. במהלך חייה היא כתבה מאות ספרים ואלפי שירים וסיפורים קצרים, שכולם נועדו לילדים.

בלייטון נולדה לפני יותר ממאה שנה (ב-11 באוגוסט 1897) בעיר לונדון שבבריטניה. זמן קצר לאחר לידתה עברה משפחתה להתגורר באזור כפרי, שם נולדו שני אחיה הקטנים. בילדותה היא אהבה מאוד לקרוא, לנגן בפסנתר ולשחק בשדות שליד הבית. היא ואחֶיה אהבו מאוד חיות מחמד, אבל הוריהם אסרו עליהם לגדל אותן בבית. פעם אחת מצאה איניד הקטנה חתולה (שלה היא קראה צ'יפּי), והסתירה אותה בבית למשך הלילה. כשאמה גילתה את החתולה, היא הכריחה את איניד להיפרד ממנה. מאז אותו יום נשבעה איניד כי כשתגדל יהיו לה הרבה בעלי חיים בבית – כלבים, חתולים, דגים ואפילו קיפודים.

כשהיתה בת שלוש-עשרה התגרשו הוריה. כשסיימה את לימודיה היא החלה לעבוד כמורה בבית ספר לבָנים ופירסמה, לראשונה בחייה, שיר שכתבה. בשנים שלאחר מכן התפרסמו ספריה הראשונים לילדים, שזכו די מהר להצלחה גדולה. היא נישאה כשהייתה בת עשרים ושבע והביאה לעולם שתי בנות: גִ'יליַאן ואימוֹגֶ'ן.

איניד בְּלַייטוֹן הלכה לעולמה כשהייתה בת שבעים ואחת. במהלך חייה היא התפרסמה ברחבי העולם בזכות סדרות ספרי הילדים שכתבה: "השביעייה הסודית", "החמישייה הסודית", "עלילות נדי" "חבורת הבלשים והכלב" ו"חבורת הבולשים". בשנת 2008 היא נבחרה לסופרת הילדים האהובה ביותר בבריטניה בכל הזמנים.
החמישייה הסודית


התרשמותי: כפי שכבר ציינתי בעבר, כאשר יצאו השביעייה הסודית והחמישייה הסודית מס' 1, 2 בסדרה, ועכשיו רואים אור, מס' 3, 4 בסדרות;  ושוב קראתי והתענגתי, ואני חוזרת ומביאה כאן את הסקירה מהעבר, כאשר ראו אור הספרים הראשונים בסדרה.

חוץ מנימה אישית אני רוצה להוסיף שלמרות שסדרות אלו אינן נכללות בקטגוריה של הספרות הרשמית* (עפ"י חוקרת ספרות הילדים, זהר שביט), הייתה לסדרות אלו הצלחה מסחרית מסחררת, והסדרות הפכו  למעין "פס ייצור"; הן זכו לפרסום רב ונכתב עליהן רבות, וכמובן שהסדרות זכו לפופולאריות רבה בקרב הילדים והפכו לרבי מכר.

( *ספרות שאינה רשמית, היא ספרות שעולם המבוגרים, בד"כ הורים ומחנכים, חושבים כי המסרים בספרים אלו לא מותאמים לדרישות מערכת החינוך.) 

אך למרות האמור, אני מוצאת גם צדדים חיוביים בספרות כגון זאת.  בסדרות אלו נשמרת ההבחנה בין עולם הילדים לעולם המבוגרים, כמקובל בספרות לא רשמית, לילדים יש סיסמאות משלהם ושפה ייחודית, והילדים הקוראים את הספרים הללו מזדהים בקלות עם הסיפור מפני שקיימת העדפה ברורה של הילד כנמען (אליו פונה המחבר/ת) ולעתים גם התעלמות מהמבוגרים, להבדיל מהספרות הקאנונית, בה הפנייה היא בעיקר למבוגר, היות והוא משמש כצנזור, מה הילד יקרא וכיו'. לדעתי, בספרות השייכת לקטגוריה הלא רשמית, קל יותר לילדים הקוראים (בעיקר לאלו שאינם אוהבים לקרוא), להזדהות עם הדמויות וליצור אשליה זמנית, אין עם זה בעיה, היות והאשליה הולכת ומתפוגגת לקראת סוף ההרפתקה, ותופיע שוב בהרפתקה הבאה, מה שגורם לילד לרצות לקרוא את הספר הבא או הפרקים הבאים בסדרה, והנה הרווחנו ילד שרוצה לקרוא.  רעיון מצוין למתנה לילדים ולנכדים לקראת החופש הגדול,  מומלץ מאד מאד !!!


יום חמישי, 14 ביוני 2012

הסיפורים המפליאים של יער הקסם


ספר חדש: מתמטיקה מזווית מפתיעה

הסיפורים המפליאים של יער הקסם ו…
הבעיות המפורסמות של המתמטיקה

הקריאה בספר הסיפורים המפליאים של יער הקסם ו... הבעיות המפורסמות של המתמטיקה מאת קלרה זיסקין ואלי שור בהוצאת טעמי מדע, מזמינה את הקורא לצאת למסע בעקבות פתרון הבעיות המתמטיות המפורסמות ולהיכנס לעולמם המופלא של תושבי יער הקסם. ספר זה הוא תרומה חדשה למגמה 'ספרות למען המתמטיקה'. מטרתו לשנות לטובה את יחסם של אלה שעדיין אינם חיים בשלום עם המתמטיקה ולתת הזדמנות לחובביה ולכלל הקוראים להכירה מזווית שונה מזו המוכרת עד כה.

המטרה העיקרית של הספר היא להוביל את הקורא למפגש מרתק ומועיל עם המתמטיקה ולגרום לו להתעניין בה יותר, ועל כך עונה המבנה המיוחד של הספר.

בספר שני חלקים – בחלק הראשון עשרה סיפורי אגדה שמתארים אירועים שונים שחווים בעלי החיים בעלי התכונות האנושיות שחיים ביער הקסם. בתוך כל סיפור-אגדה מסתתרת בעיה מתמטית או לוגית מפורסמת וכל סיפור מסתיים בחידה. בחלקו השני של הספר עשר סקירות מההיסטוריה של המתמטיקה. בכל סקירה מתוארת בעיה מתמטית מפורסמת אחת - מקורה, המתמטיקאים שעסקו בפתרונה ותרומתה להתפתחות המתמטיקה. בין הסקירות: בעיית יוספוס פלביוס, בעיית הנסיכה דידו, בעיית המטבע המזויף, בעיית שקילה של בשה, משפט גדל, פרדוקס ספר הכפר של ראסל ואחרות. הספר מיועד לקהל רחב של קוראים ומומלץ לקריאה משפחתית שהייתה נפוצה בעבר, אך נשכחת והולכת בימינו.

מחברת הספר קלרה זיסקין, מוסמכת להוראת המתמטיקה ולתכנות מחשבים מאוניברסיטת לטבייה, מלמדת מתמטיקה ומעבירה הרצאות לקהל הרחב למען פופולריזציה של המתמטיקה. היא מספרת: "אנו מעוניינים להראות שהמתמטיקה היא דבר חי, צומח ו"מחייך" וזאת אנו עושים בדרך הנגישה לקהל רחב של קוראים. למרות המופשטות שבה כל העובדות והאמיתות של המתמטיקה מתקשרות לחיים במישרין או בעקיפין".

כל מפגש עם המתמטיקה מפתח את החשיבה, מלמד להבליט את העיקר ולסנן את הטפל. מיומנויות אלה נחוצות לכל אחד מאיתנו הן בחיי היום-יום והן בתחומי עיסוק שונים כדי לנתח  מצבים  בהם אנו נמצאים ולהגיע למסקנות נכונות.

מחקרים שנעשו בזמן האחרון מעידים שבמשך שנים המצב של חינוך מתמטי בארץ הולך ומחמיר. מחברי הספר משוכנעים שכדי שלומדי המתמטיקה יאהבו אותה יש ללמדה באופן שירתק ויקסים את הלומדים, והם מאמינים שקוראים שנרתעו מהמתמטיקה קודם ישנו את דעתם אחרי שיקראו בספר והקסם שבמתמטיקה ידבק בהם.

"הסיפורים המפליאים של יער הקסם ו... הבעיות המפורסמות של המתמטיקה" מאת קלרה זיסקין ואלי שור, איורים ססגוניים: סימה לוין, הוצאת טעמי מדע, 116 עמודים, מיועד לילדים ולמבוגרים החל מגיל 10, מחיר לצרכן 56 ש"ח, להשיג בחנויות הספרים ודרך פנייה ישירות למחברת בטלפון: 054-6280824 או בדואר אלקטרוני: claraz149@gmail.com

סדר המילים ומבנה המשפט


עברית קלוקלת בעטיפה יפה

"... אם בספר נופלת שגיאה אחת-זה טבעי, אבל ספר שיש בו עשרות שגיאות-זה חוסר נימוס של הוצאת הספרים כלפי הציבור"



סדר המילים ומבנה המשפט

החלק הרביעי בסדרה "עברית כהווייתה"

מאת: לאה צבעוני
הוצאת צבעונים
* * * * * *    

191 עמודים, 88 ₪


ספר עוסק בסדר המילים העברי ובמבנה המשפט. תכליתו לתת תמונת מצב של השימוש הספרותי והעיוני בתחביר העברי ולהפנות את תשומת לבם של כותבים ועורכים למבנה הטקסטים שהם עוסקים בהם. הספר מלמד מה טוב יותר ומה טוב פחות ומהי הכתיבה הבהירה והנכונה יותר מבחינת מבנה הלשון. הספר לא בא לקבוע מה אסור ומה מותר, אך הוא מתקן שגיאות מבניות וסגנון שראוי לשיפור. כותבים וסופרים שיראו בספר הזה אוסף של עצות טובות יוכלו להתבונן בכתיבתם במבט חדש, לגוונה ולשפרה.

שלא כבספרים קודמים בסדרה זו, בוחרת לאה צבעוני להזכיר כאן במפורש שמות של סופרים מוכרים והוצאות ספרים מובילות (שוקן, כתר, ידיעות אחרונות, כרמל, רסלינג , בבל, מודן, מעריב, מטר, והמכון לדמוקרטיה) .
בין הסופרים המצוטטים בספר: עמוס עוז, א"ב יהושע, דויד גרוסמן, מאיר שלו, אהרן אפלפלד, אהרן מגד, חיים באר, דן בניה-סרי, צרויה שלו, אורלי קסטל-בלום, אשכול נבו, רונית מטלון, אתגר קרת, חיים סבתו ואחרים.

 

מתוך דבר המחברת

"חבל שלכמה הוצאות ספרים יש כללים משלהן, וכללים אלו אינם תואמים את הכללים וההנחיות של האקדמיה ללשון העברית ולעתים קרובות אף מתעלמים מרוח המקורות העבריים. ספרים רבים – ספרי מקור וספרים מתורגמים – רואים אור עתירי שיבושים, אף על פי שעברו תחת ידם של עורכים ומגיהים. ואולי החיפזון הוא הגורם לכך: הוצאות ספרים מבקשות להניח על שולחן המִבצעים ספרים בעלי פוטניצאל מכירה גבוה ומצמצמות ככל האפשר את הוצאות ההפקה. ואולי לפעמים גורמים לכך אפילו עורכים שסיימו לימודי עריכה של שנה או שנתיים וניגשים למלאכת העריכה לפני שצברו ניסיון, לפעמים גורמים לכך עורכים בעלי ידע אך נטולי התכונות הייחודיות הנדרשות לעריכה".

סדרת עברית כהווייתה תכלול שמונה חלקים. עד היו ראו אור החלקים האלה:
(1) עניינים כלליים, (2) אמנות הפיסוק, (3) כתיב בלי ניקוד, (4) סדר המילים ומבנה המשפט.

ד"ר לאה צבעוני עוסקת בכתיבה, בעריכה, בהוצאה לאור ובהוראה. ספריה הם פרי ניסיונה בתחומים אלו.
היא בעלת תעודה בעריכה לשונית ובעלת תואר שני ותואר שלישי בלשון העברית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
נולדה בתל-אביב. שירתה בצה"ל בתפקיד מורה-חיילת. סיימה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים אנגלית וצרפתית.
עבדה בתפקידים בכירים במערכת ההשכלה הגבוהה. שש-עשרה שנים שימשה בתפקיד המזכיר האקדמי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
בשנת 2000 הקימה את הוצאת הספרים 'צבעונים' והיא עומדת בראשה, עורכת ומפיקה את כל ספרי ההוצאה.  בשתים עשרה שנות פעילותה בהוצאה ראו אור בעריכתה יותר מ-200 ספרים במגוון תחומים (ספרי עיון, ספרי מדע, ספרות יפה, שירה ועוד).
משנת 2007 מלמדת עריכה במכללת אחווה ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

ספריה בתחום העריכה: עיינו ערך עריכה (2002), מכתבים רשמיים (2004), עברית כהווייתה – עניינים כלליים (2009), אמנות הפיסוק (2010), כתיב בלי ניקוד (2011), סדר המילים ומבנה המשפט (2012).
תרגמה: כלב שחור / אלכס גרלנד (הוצאת ידיעות אחרונות)
כתבה שלושה ספרי ילדים: אני מלכה ולא אפס, המשוררת מכיתה ג', גלי-בא-לי

התרשמותי: אולי זו מקריות ואולי, אבל ספר זה רואה אור בימים אלו של שבוע הספר, שבוע בו נערכים דיונים בדבר הערך והערכיות של הספרות העברית, הזילות שלה ואולי גם הנגיעה בדבר השפה. ספר מומלץ בעיקר לאוהבי השפה העברית ולעוסקים בכתיבה, אך לא רק.